"משבר הדיור מעבר לפינה, זה יכול להתפוצץ עלינו בעוצמה אדירה"

מה המצב הכלכלי של ישראל? האם הרפורמה המשפטית צריכה להדאיג ואיך האירועים הביטחוניים משפיעים עלינו? פרופ’ מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, הציג בוועידה הכלכלית של ביזפורטל את הכלכלה החזקה של ישראל, אך גם את הסיכונים והטלטלה הגדולה שהיא עוברת. 

"ישראל היא עדיין איתנה וחזקה ויש לא מעט סיבות להיות מרוצים, אבל אם אנחנו מסתכלים על הנתונים המאקרו כלכליים, הנתונים העכשוויים שמשקפים מציאות של אתמול, לא של מחר, היו הרבה מדינות שהיו מתחלפות איתנו. אנחנו מסתכלים על הצמיחה העתידית, שהיא לא בסדרי גודל שהיינו רוצים לעצמנו אבל הכל יחסי לעולם. נתון בולט חיובי הוא היחס חוב תוצר יחס חוב תוצר, שמגלם בתוכו גם את ההתנהגות של הממשלה. במובן הזה אנחנו במצב מצוין, הרי היחס חוב תוצר ירד בצורה תלולה, 70% פלוס, לפחות 60% מהמדינות כגון ארה"ב היו מתחלפות איתנו בנתון הזה.
 

הרבה מדינות היו שמחות להתחלף איתנו

"במאבק באינפלציה בנק ישראל באמת הצליח", הוסיף טרכטנברג. "אנחנו עדיין לא הגענו לנחלה ולמנוחה אבל לא רחוקים מזה. נכון, יש תמיד מחיר על כך, ריביות גבוהות, אבל אנחנו לא חריגים בכלל בהקשר הזה. שיעור התעסוקה, ושיעורה הוא נתון חשוב מאוד, הוא חזק. יש נתונים מקרו כלכליים, ישראל בטופ 24 של המדינות עם התוצר לנפש הכי גבוה בעולם.

"אני כל פעם מופתע מחדש מהעובדה שמדינת ישראל בצורה שיטתית, יודעת להיחלץ ממשבר של אירועים ביטחוניים ולא נפגעת כלכלית. כל פעם קורה משהו, זה איום ונורא, אבל אנחנו צולחים את זה. אבל יש גם את הצד השני שלה.

"יש במה להתגאות, אבל צריך גם להיזהר". פרופ' טרכטנברג בכנס (שלומי יוסף) 

>> ראיון עם פרופ' טרכטנברג: מה יהיה עם מחיר הדירות? "יעלו עד שתהיה התפרצות ומחאה גדולה של העם"

"יוקר המחיה היה כאן שנים אחורה, גם משבר הדיור מחכה לנו מעבר לפינה. יש עכשיו אתנחתא כי אנשים עסוקים במשהו אחר, אבל אין התחלות בנייה בחצי שנה האחרונה, אבל זה יכול להתפוצץ עלינו בעוצמה שלא ידענו כמותה בתחום הדיור, וזה אחרי שמחירי הדיור היו עלו פי שניים מאז המחאה הגדולה של 2011. אז זה מחכה לנו מעבר לפינה מצד אחד, וכמובן אי השוויון והפערים ומה שקורה בתחום החינוך - כלומר, מדינת ישראל במין סכיזופרניה ועדיין יש הצלחה מאקרו כלכלית שאי אפשר לקחת מאיתנו. יש במה להתגאות, גם בהצלחה הסקטוריאלית של ההייטק. מהצד השני, הפער הזה בין הביצועים הנפלאים האלה, לבין מה שקורה בפועל לרוב אזרחי מדינת ישראל, הוא גדול. צריך להיזהר".
 

אנחנו מכים את עצמו, היהודים לא נוהגים לעשות דברים כאלו

"אני תמיד נדהם מהתמונות באיסלאם איך השיעים מכים ופוצעים את עצמם בגלל אותו אירוע מלפני 1,300 שנה. אנחנו, היהודים, לא נוהגים לעשות דברים כאלה. אבל הנה אנחנו לוקחים עכשיו שוט ומכים את עצמנו בעוצמה אדירה. המשבר הנוכחי שהוא כל-כולו הלקאה עצמית במובן לא שאנו בוכים על משהו שקרה, אלא גורמים את הפצעים האלה לעצמנו בעוצמה שקשה להעלות על הדעת. אנו לוקחים את אותה הצלחה כלכלית אדירה, גם הכישלון החברתי, ומנסים בכל כוחנו לפגוע בעצמנו. זה מה שקורה כיום. אני לא אומר שמישהו התכוון לזה, לא רוצה לחלק ציונים על אשמה, אבל זה מה שקורה בפועל, בכלכלה, בביטחון. כיום אני מאוד מעורה בדברים האלה ואני יכול להגיד את זה באחריות.

"זה משתלב עם תופעות גלובליות בתחום הכלכלה שמאוד מדאיגות כשלעצמן. אני רוצה להתמקד באחת מהן: העימות שמתפתח הקשה בין ארצות הברית לסין", הוסיף הפרופסור. "מדינת ישראל הנס של הסטרטאפ ניישן, קרה כן בזכות הכישרון האדיר שיש במדינה, גם טכנולוגי וגם יזמי. אבל גם בזכות תהליך גלובליזציה, גל אדיר של גלובליזציה שהעולם לא ידע כמותו, שהחל בשנות ה-90 המוקדמות, אחרי נפילת ברית המועצות לשעבר. אנחנו השכלנו לגלוש על הגל הזה, של הגלובליזציה, והיינו גדולים נהיינו גדולים במזרח ובמערב ובכל מקום. זה לקח כישרון אבל היו תנאים גלובליים שאיפשרו את הדבר הזה. כיום, אנחנו עדים לתהליך דה-גלובליזציה. במדינת ישראל כיום, אנחנו שייכים באופן ברור למכנה של ארצות הברית וצריך להזכיר את זה בפה מלא. אלו שמזלזלים בכך לא יודעים מה הם אומרים, כאלו שמטילים ספק בצורך, שהמעצמה הגדולה בעולם תהיה השותפה האסטרטגית מספר 1 שלנו. אבל זה מכריח אותנו ממש לבחור צד וזה תהליך שהוא פוגע בכלכלה בכל מקום. לא רק אצלנו, אבל אצלנו ביתר שאת. מכיון שאנחנו כלכלה כזאת פתוחה, אנחנו חיים מהפתיחות הזאת ואנחנו ניזונים מכך. ולכן, המגמה העולמית הזאת, הגלובלית, היא מאוד בעוכרינו.

 

חשש להון האנושי בארץ - הם יכולים לעזוב

"מצד שני", הדגיש טרכטנברג, "יש תופעות סביבתיות גלובליות שהן לא חיוביות, צריך לומר את האמת. אני לוקח את כל האנרגיה של מדינת ישראל רק כדי להתמודד נכונה עם אותן תופעות חיצוניות. הנזקים העמוקים לכלכלה, לא נראים לעין עדין. זה לוקח זמן. התהליכים האלה לא לינאריים, זה לא שאתה גולש על פני שיפוע נתון לאורך זמן כלפי מטה ויש שיפוע קל. לא. יש האצה של התהליכים ואני רוצה להתמקד בנקודה אחת. הנס של הסטרטאפ ניישן מבוסס, בין היתר, על סנטימנט. מה זאת אומרת? מה המודל שמזין את הנס הזה? יש משאב טבע אדיר כאן שנקרא טאלנט. זה באמת דבר ייחודי ביותר, בנפט אתה מגלה מאגר והוא סופי. הטאלנט שלנו מתחדש כל הזמן - הזרם הזה שנכנס ל-8200 שיוצא ממנו. יש אוצר טבע שהוא מתחדש אבל מוגבל ביכולת העשייה שלו.

"מבחוץ מסתכלים עלינו, אומרים יש משאב טבע כאן ובואו נשקיע בו. אנחנו מאמינים בו. אז יש את ההשקעות שבאות לכאן, זרם של השקעות. אבל בסופו של יום, משקיעים רוצים תמורה", הוא ממשיך. "התמורה באה בדרך כלל בצורה של אקזיט - למי אתה מוכר? לגורם חיצוני שמסתכל ואומר וואלה הטאלנט הזה הניב פירות. אני רוצה לקחת את הפירות האלה. אז יש סנטימנט שמזין את ה'אינפלו', כלומר את הזרם של ההשקעות, ויש סנטימנט שמזין את ה'אאוטפלו' - את הקניה של התוצר של אותו טאלנט. ברגע שהסנטימנט הזה נפגע, אני מודאג. מדאיג אותי שמשאב הטבע הזה לא תקוע כאן באדמה, הוא עלול לזוז".
 

סיום אופטימי

לסיום אמר: "רוצה לסיים עם אמירה אופטימית. רובנו זוכרים היטב את ההיפר אינפלציה של שנות ה-80. איך יצאנו מהמשבר ההוא? בשנת 1985, קמה ממשלת אחדות, רוטציה, בין שמיר לפרס. כולה הייתה בעצם ב-1984 מוכוונת להתחיל לא רק בתכנית במובן של הורדת אינפלציה מ-500% לעידן אינפלציה דו-ספרתית, אלא בתכנית ארוכת טווח. הפתיחה לרווחה של המשק, הרפורמות, שקרו במדינה הזאת על פני עשרות שנים, לא שנה אחת ולא עשור איפשרו את אותו נס כלכלי. זה אפשרי. הוכחנו את זה. היום דרושה ממשלה אחרת שתעשה ותשים בראש הדגל שתניף, את הפיוס, ההבראה, השיקום ויציאה לדרך חדשה".