העברת כספי החסכונות לחו"ל – הפרדוקס של המדינה

בחודש שעבר התעורר דיון על הסטת כספי חסכונות פנסיה לחו"ל, ונשמעו אמירות הקוראות לשלול הטבות מס מכספים אלה. הנושא עלה לכותרות בעיקר בשל הדיון הפוליטי הער בנושא, אך לצידו  קיימים מגוון אינטרסים שאינם רק פוליטיים. להלן יובאו 3 הערות על הסטת כספי חסכונות לחו"ל:

מדובר במגמה ולא במקרה
הסטת כספי חסכונות פנסיה לחו"ל אכן מתרחשת בשנה האחרונה ביתר שאת, אך בפועל, מדובר במגמה מכוונת ומתוכננת הנמשכת לפחות כעשור. כך למשל, על פי נתוני הגמלנט, בקופות הגמל המנהלות סך של 704 מיליארד שקלים, עלו הנכסים בחו"ל בתוך עשור (2013-2022) מ-72 ל-285 מיליארד שקלים. בנוסף, תוך שנה (אוגוסט 2022 – יולי 2023), עלו הנכסים בחו"ל מ-280 ל-363 מיליארד שקלים.

בקרנות הפנסיה החדשות (מקיפות וכלליות) המנהלות ביחד 712 מיליארד שקלים, התמונה דומה: על פי נתוני הפנסיהנט החשיפה לחו"ל במונחי דלתא עלתה בשנה האחרונה (אוגוסט 2022 – יולי 2023) מ-40.5% ל-45.5%. יש לכך מספר סיבות:

פיזור סיכונים - עפ"י הכלל הבסיסי של ניהול ההשקעות, כשם שמפזרים סיכונים בין מסלולים שונים, כך גם מפזרים סיכונים גיאוגרפיים בין כלכלות שונות, בייחוד כאלו הנבדלות זו מזו בסיכון הגיאופוליטי שלהן. בישראל, כפי שראינו בשנה האחרונה, הסיכון הגיאופוליטי משתקף היטב בשוק ההון.

בנוסף, הכסף הפנסיוני "גדול" על הבורסה הישראלית - לאחר הסדר פנסיית החובה בסוף שנות ה-2000, שהעלה  באופן משמעותי את היקף ההפקדות לחיסכון הפנסיוני, כעת ההפקדות החודשיות לפנסיה ולגמל (על פי נתוני הפנסיהנט והגמלנט בהתאמה), עומדות על כ-11 מיליארד שקלים בחודש. שוק ההון הישראלי אינו יכול תמיד להציע הזדמנויות אטרקטיביות ביחסי תשואה/סיכון לכאלה סכומי כסף גדולים והשקעתם בשוק המקומי בלבד יכולה ליצור עיוות ממשי בתשואות שהשוק המקומי מציע.לכן, הפנית הכספים לחו"ל היא בבחינת כורח מציאות ולא רק אמירה פוליטית וחשוב להיות ערים להשפעות הנלוות שלה על השוק המקומי. כך למשל, הגופים המוסדיים שמגדילים השקעות בחו"ל ואינם מעוניינים להיחשף לסיכוני המטבע, יפעלו לגידור סיכון זה, ופעילות הגידור הופכת אותם לשחקן יותר ויותר מהותי גם בשוק המט"ח.

השיקול: מקסום כספי ההשקעה
כמנהלי השקעות המסתכלים באופן הוליסטי על כל נכסי המשקיע, הן החסכונות הפנסיוניים והן ההשקעות הנוספות, היקף החשיפה לאפיקי מניות ולחו"ל אינה תמיד נקבעת ברמת המכשיר הבודד אלא ברמת היקף החשיפה הכוללת של הנכסים. כך, לדוגמא, משקיע המעוניין בהשקעה של 50%  במניות, לא תמיד נשקיע 50% מהמניות בכל אחד מהמכשירים. יתכן מצב בו במכשיר אחד יושקע 100% מהכסף במניות ובמכשיר שני, עם סכום השקעה דומה, יושקעו 0% במניות, על מנת להגיע לתמהיל הרצוי. ישנם שני שיקולים רלוונטיים לאופן בו  נבחר את ההשקעה במניות:

אופק ההשקעה - ככל שהאופק ארוך יותר, הנטייה תהיה לבחור במניות דווקא במכשיר זה.
הטבות מס ובייחוד פטור ממס רווחי הון – שהופך להיות אפקטיבי ומשתלם יותר ככל שההשקעה היא אגרסיבית יותר וצפי התשואה בה הוא גבוה יותר.מכל האמור לעיל ניתן להבין מדוע חסכונות פנסיוניים מופנים בהיקפים גבוהים יותר למניות. בשנה בה נפתח פער כה גדול בין ביצועי הבורסה המקומית וביצועי הבורסות השונות בעולם, אין פלא שהרכיב המנייתי מוסט בצורה מהירה לחו"ל.

הפרדוקס של המדינה
מבלי להיכנס לפוליטיקה נדגיש כי שלילת הטבות או התערבות, שמטרתה להקשות על השקעות בחו"ל, רק תזיק לחוסכים. למדינה יש פרדוקס מובנה: בעבר, היא הנפיקה אג"ח מיועדות הנושאות תשואה מובטחת. הגופים המוסדיים היו מעבירים אליה את כספי החיסכון והיא הייתה משקיעה אותם בקידום תשתיות ופרויקטים לקידום צמיחה והחוסכים היו נהנים מתשואה. המודל הזה קרס: כיום הכספים מופנים לשוק ההון ומושקעים היכן שיוכלו להביא לתשואה מקסימלית עבור החוסך  ולהגדלת  חסכונותיו לעת הפרישה. אם הזדמנויות אלה נמצאות בחו"ל, לשם יופנה הכסף.

המדינה מצידה, מעוניינת להשתמש בכספים אלו לפיתוח כלכלי והיא יכולה לעשות זאת בשתי דרכים: הדרך הראשונה, להציע מנגנונים שישפרו את יחס התשואה/סיכון ביחס לאלטרנטיבות בחו"ל, והשנייה, להגביל בדרך זו או אחרת את ההשקעות בחו"ל. בעוד שהדרך הראשונה מבורכת, הדרך השנייה, זו שסביבה התעורר השיח בחודש האחרון, תוביל בהכרח לפגיעה בחוסכים ואיננה רצויה.

*****
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, מנהל השקעות ראשי - ישראל, אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.