להשקיע ב-S&P 500 או בבורסה ההמקומית? התשובה עשויה להפתיע אתכם

שוק ההון, יודע כל מי שחי את השוק מספיק זמן, מאופיין באופנות שמתחלפות מדי כמה שנים. מניות הגז והנפט, הקנביס ולאחר מכן הבלוקצ'יין נהנו מעליות חדות עם כל הודעה שרמזה על כניסה לתחום הלוהט העכשווי. וותיקי השוק אף זוכרים את חברות הנדל"ן שרכשו קרקעות במזרח אירופה טרום התפוצצות הבועה ב-2008. גם שוק המניות הגלובלי לא חסין מטרנדים: פעם המטאוורס מתואר כדבר הגדול הבא, רק כדי לפנות את מקומו לטרנד הבא – הבינה המלאכותית. ושוב, כל חברה שמציינת את צמד המילים המורכב מהטרנד הנוכחי בהודעה למשקיעים עולה באחוזים ניכרים.

האופנה הנוכחית, שהחלה בתחילת שנת 2023, היא להסיט כספים למדדי המניות בארה"ב. סאפ, סנופי, S&P - הפך למונח שגור גם בפי משקיעים שאינם יודעים את משמעותו ואילו מניות מרכיבות אותו. כספי פנסיה של הציבור נוהרים למסלול המבוקש ואף הגופים המוסדיים הישראלים מסיטים חלק ניכר מהמסלולים הכלליים למדדי המניות בחו"ל. מסלולים עוקבי מדד S&P500 ונאסד"ק נפתחים כפטריות אחרי הגשם והציבור נוהר בהמוניו. קרנות הסל הגדולות כבר מנהלות מיליארדי שקלים במסלולי S&P ומדי חודש כספים נוספים מועברים למדד הנכסף.

.
צפריר אפרתי. קרדיט: פוקוס

יש לציין שהאופנה מגובה בשיקולים כלכליים ומסחריים: ראשית, אין חולק על כך שהבורסה המקומית אכן מציגה ביצועי חסר לעומת הבורסה האמריקאית בשנה וחצי האחרונות. זאת, עקב שורה של גורמים: תחילה היתה זו אי הוודאות הקשורה לקידום הרפורמה המשפטית שהעיבה על השוק המקומי, ומאז 7 באוקטובר נוספה לכך ההידרדרות הבטחונית והכלכלית בישראל. הוצאות המדינה לצורך מימון המלחמה צפויות לעלות ובהתאם לכך עומק הגירעון. בנוסף, המשקיעים רוצים לקחת חלק במהפכת הבינה המלאכותית באמצעות חשיפה לחברות הטכנולוגיה הגדולות, ואלה, מה לעשות, נסחרות בוול-סטריט ולא בתל-אביב.

למה הכספים עוזבים את תל אביב?

אלא שטרנדים, כדרכם, נוטים להקצין – וזה נכון גם לגבי מי שמבקשים לחסל, או להקטין לשיעור מזערי, את החשיפה שלהם לבורסה המקומית. הקטנת חשיפה לשוק המקומי כחלק מניהול סיכונים מושכל בתקופת מלחמה היא מתבקשת. מכאן ועד להשקיע את הרוב המכריע של החיסכון הפנסיוני או אף את כולו במדד ספציפי בארה"ב, המורכב בעיקרו ממניות טכנולוגיה, הדרך ארוכה.

המשק הישראלי הוא משק חזק, גם על רקע שורת נתוני המאקרו הלא מחמיאים, ובראשם הגידול בגרעון ובחוב הציבורי. הוא משופע בחברות טובות, הנהנות מרווחיות איתנה – חלקן ציבוריות וחלקן פרטיות, שמהוות השקעה טובה לטווח בינוני. ומכיוון שאנחנו ישראלים, יש לנו יתרון על משקיע שווייצרי או בלגי בזיהוי הזדמנויות השקעה בשוק ישראלי. לכן, אך טבעי הוא שנשקיע יותר בשוק המקומי מאשר משקיע שווייצרי או בלגי.

את העובדה הפשוטה הזו מבינים היטב אנשי עסקים וקרנות השקעה פרטיות, המנצלים את רמות המחירים הנוחות לביצוע רכישות בשוק הלא סחיר - גם בימים אלה. דוגמאות מהתקופה האחרונה לא חסרות: האחים אמיר רכשו כ-24.9% ואת השליטה האפקטיבית בשופרסל, קבוצה בהובלת משפחת וייל רכשה את הדואר (לאחר שגברה על קבוצה בהובלת רמי לוי, שאף הוא חשק בעסקה), קרן פורטיסימו רכשה את סלקום, קרן בלקסטון רכשה את פריוריטי, פנגו רכשה את גט, קרן פימי במגעים לרכוש את מרעום דולפין, קרן מנור אוורגרין נכנסה לשותפות בחברת עמוס גזית.

במלים אחרות: משקיעים מתוחכמים שאינם ממונפים ויש להם הון פנוי להשקעה לא רק שלא מקטינים את החשיפה שלהם לשוק המקומי אלא אף מעמיקים את המעורבות שלהם בו, באמצעות ביצוע רכישות אסטרטגיות, במחירים שהם מזהים כהזדמנותיים.

אז למה בכל זאת המשקיעים המוסדיים הגדולים מקטינים חשיפה לבורסה המקומית? הסיבות לכך הן בראש ובראשונה מבניות: היקף הכספים שמנוהל על ידי קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות הפך אותן ל"גדולות מדי" על הבורסה בתל-אביב. גופי ענק אלה נדרשים לבצע עסקאות בהיקפי מסחר עצומים מדי יום, שפשוט לא ניתן לבצע במאות מניות קטנות שנסחרות בבורסה המקומית. לכן, הן מסיטים יותר ויותר כסף לחו"ל, שם היקפי המסחר מאפשרים להם לפעול יותר בחופשיות.

החיסרון לגודל ממנו סובלים גופי ההשקעה הגדולים הוא הזדמנות עבור המשקיעים הפרטיים וגופי השקעה קטנים יותר, שיכולים לנצל את רמות המחירים הנוחות לטווח הבינוני שבהן נסחרות חלק מהמניות בבורסה המקומית.

הכותב הוא שותף וסמנכ"ל בפוקוס בית השקעות