הכלכלה הישראלית בהנמכת ציפיות - איך אפשר לצאת מזה?

משרד הכלכלה הישראלית בהנמכת ציפיות. אם היא היתה חברה נסחרת, מחיר המניה שלה היה יורד. הנמכת ציפיות במדינות מתבטאת במחיר החוב - אגרות החוב יורדות, התשואה עליהן עולה. הבוקר נפתחת הוועידה הכלכלית של ביזפורטל כשברקע כלכלה במשבר, אבל יש גם צד חיובי. נתחיל בשלילי ונסיים באופטימי.

 

המדינה מפסידה 12 מיליארד שקל בחודש

הדוח האחרון של האוצר לחודש אוגוסט היה גרוע. ההכנסות הסתכמו בכ-37 מיליארד שקל, ההוצאות ב-49 מיליארד שקל. הפסד של 12 מיליארד שקל. באחוזים זה מפחיד -  הפסד של 32% מההכנסות. האם הייתם משקיעים בחברה כזו? כנראה שלא. במדינות זה שונה. מדינה נשענת על התושבים שלה - היא מגייסת מהם אג"ח, היא מעלה להם מסים, היא יכולה להיות בגירעון מצרפי בהון תחת הנחה שהגירעון הזה יתגלגל על הילדים ועל הילדים של הילדים. 

הנחת הבסיס היא שלאדם הפרטי יש אורך חיים מוגבל ולכן הוא לא יכול להתמנף מעל רף מסוים כי הוא צריך להחזיר את החוב על פני 20-30 שנה, גם אם נגזים - 40 שנים, אלא שמדינה יכולה לקחת חובות ל-50 ו-100 שנים ויכולה לגלגל חובות בלי הפסקה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ'; קרדיט: משרד האוצר

ההבדל הזה לא מפחית מהצורך של מדינה להיות כמה שיותר מאוזנת כלכלית, כמה שפחות להשאיר לדורות הבאים חובות ועסק בצרות. לכן, החשיבות בבקרה ובתקציב, לכן הנתונים כל כך מדאיגים.

 

החשש מקריסה

מנהלים במשק, בעלי חברות, משתפים אותנו בחודשים האחרונים בחששות ובחרדות שלהם. הם מסבירים לנו שקשה לעשות עסקים בחו"ל, שיש מקומות שלא מקבלים אותנו באהדה, שזה מתחיל להתבטא בדוחות של החברות. כולם יודעים שכלכלת ישראל תחת הנמכת ציפיות ו"אזהרת רווח", אבל החשש הגדול הוא שמירידה מדורגת בכלכלה יגיע משבר גדול. במקרים רבים משברים מתגלגלים באיטיות עד שהם מגיעים לנקודה שממנה יש קריסה.

הדוח של המדינה עם שיעור הפסד של 32% אם הוא היה של חברה, היה מבטא חברה שכנראה קרובה לקריסה. זה לא מבטא את מצבה של המדינה, אבל החששות מתעצמים.

 

התקווה - לדלוור, לדלוולר לדלוור

אלא שיש גם מחצית כוס מלאה. אין חברה שלא עברה משבר, אין מדינה שלא עברה משבר. השאלה הגדולה היא איך יוצאים ממנו. יש חברות שלא הצליחו להיחלץ, שינו צורה, נמכרו, ויש חברות שיצאו מזה. זה עולה בהפסדים כבדים בדרך, אבל המנהלים והעובדים הצליחו להוציא חברות מהבוץ. במדינה צריך שהממשלה, הפירמות והציבור כולו יוציא את המדינה מהבוץ, והדרך לעשות זאת היא לדלוור. לקראת ועידת הכלכלה נפגשנו עם גיל שויד מנכ"ל צ'ק פוינט שבקרוב יפנה את מקומו לנדב צפריר וימשיך להיות היו"ר הפעיל. איך אתם מתמודדים עם המצב בארץ, מה הלקוחות אומרים, עושים, אתם מרגישים קושי? - שאלנו. שויד ענה שיש דרך אחת להתמודד עם זה. למרות הכאב והקושי והמועקה, וגם בימים קשים הם לא עוצרים. צ'ק פוינט לא עוצרת. היא נפגשת עם לקוחות, היא לא דוחה, היא ממשיכה להציע, ליצור, לפתח - "אנחנו מדלוורים". 

אם לא נדלוור, יבינו שיש בעיה גדולה, שאנחנו לא מתפקדים ואז מצבנו יהיה גרוע יותר, סיכם שויד וזה בעצם מסר חשוב לכולם. החברות צריכות להמשיך לדלוור-לספק את הסחורה, העובדים, הציבור צריכים להמשיך לעשות זאת, גם הממשלה כמובן. אחרת, התחזית של ההידרדרות האיטית שיכולה להאיץ, עלולה להגיע. לדלוור זה המקום שבו כל אחד "תורם" ליציאה מהמשבר, זה ברמת החברות וברמת הפרטים, אך כמובן שאם הם ידלוורו, המסים שיגבו יעלו, המשק יתחזק.

גיל שויד מנכ"ל צ'ק פוינט

עד כה החברות מדלוורות - הדוחות הכספיים לרבעון השני טובים. גם בחברות המקומיות וגם בישראליות שמעבר לים. מעבר לכך, אם אנחנו נתייחס לברומטר הכי חשוב של הכלכלה - הבורסה - הרי שהיא חיובית. היא עלתה במעל 10% מתחילת השנה. ההמון מעריך שנצא מזה, וחוכמת ההמון מתבררת במקרים רבים כנכונה.

מעבר לכך, אם ניקח ספציפית את מניית הבורסה היא עלתה בשיעור מאוד משמעותי. זה גם בזכות ההשקעה של המיליארדר ביל אקמן, אבל זה בעיקר כי המשקיעים תופסים אותה כמניית צמיחה עם פוטנציאל מאוד גבוה. הבורסה נסחרת במכפיל רווח של מעל 30, לכאורה יקר, וזה בשעה שהכלכלה הישראלית בדרך למטה. איך זה ייתכן?

התשובה לא חד משמעית, אבל היא מבטאת את הצד האופטימי. יש לנו כלכלה נהדרת, יש לנו חברות ענק, חברות מובילות, חברות גלובליות. יש לנו בורסה שלא מבטאת את הפוטנציאל האדיר של הכלכלה המקומית. הפוטנציאל נשאר גדול. אף אחד לא יודע מה יקרה בהמשך, אבל דבר אחד ברור - אם החברות והציבור ידלוור, הסיכויים לצאת מזה יעלו.