המדריך לאופציות: מהבסיס ועד אסטרטגיות מתקדמות

אופציה היא אחד הכלים הפיננסיים החשובים ביותר בשוק ההון המודרני, והיא מאפשרת למשקיעים גמישות רבה בניהול תיקי ההשקעות שלהם. בעזרת אופציה, ניתן לקבל זכות לקנות או למכור נכס בסיס במחיר קבוע מראש בתוך תקופת זמן מוגדרת. יש לזכור כי האופציה אינה מחייבת את המחזיק בה לממש את הזכות. היא יכולה להסתיים בתאריך הפקיעה כשהיא לא שווה כלום, ולכן היא מכשיר גמיש מאוד שמאפשר להגדיר מראש את הסיכון הכספי – סכום הפרמיה ששילם רוכש האופציה.

איך עובד המסחר באופציות?

כאשר סוחר קונה אופציה, הוא משלם פרמיה – מעין תשלום עבור קבלת הזכות להחליט אם לממש את העסקה. אם המחיר של נכס הבסיס עולה (במקרה של אופציית CALL) או יורד (במקרה של אופציית PUT), יתכן שהאופציה תתממש, ותאפשר לרוכש האופציה להרוויח. עם זאת, אם התחזיות של המשקיע אינן מתממשות, הוא עלול להפסיד רק את סכום הפרמיה ששילם.

לעומת זאת, כותב האופציה הוא הצד הנגדי לעסקה. במכירת אופציה (CALL או PUT), הכותב מקבל את הפרמיה מהרוכש, אך מתחייב לבצע את העסקה אם הרוכש מחליט לממש את זכותו. זהו סיכון שונה עבור כותב האופציה – סיכון בלתי מוגבל במקרים של עליות חזקות (במקרה של מכירת CALL) או ירידות חזקות (במקרה של מכירת PUT). כותבי אופציות עושים זאת לרוב במטרה להרוויח מהפרמיה, אך עליהם להיות מוכנים לתנודתיות גבוהה בשוק.
 

שימושים אפשריים למשקיעים וסוחרים באופציות

מסחר באופציות משמש ככלי רב-תכליתי בשוק ההון ויכול למלא תפקיד מרכזי בשלושה תחומים עיקריים: השקעה, גידור וספקולציה. כל אחד מהשימושים הללו מעניק למשקיעים ולסוחרים יכולות ייחודיות להתמודד עם תנאי השוק ולמנף הזדמנויות כלכליות בצורה שונה.

בהיבט של השקעה, אופציות יכולות לשמש כחלק מאסטרטגיות השקעה ארוכות טווח. משקיעים רבים בוחרים להשתמש באופציות CALL כדי להבטיח את הזכות לרכוש מניות במחיר מוגדר מראש בעתיד, במטרה לנצל עליות אפשריות במחיר הנכס הבסיסי. זהו כלי יעיל עבור מי שמעוניין להיכנס לשוק המניות בעלויות נמוכות יחסית, תוך שמירה על הזדמנויות להפקת רווחים נאים במידה ומחירי המניות יעלו.

באשר לגידור (Hedging), אופציות PUT מהוות פתרון מושלם למשקיעים המחפשים להגן על תיק ההשקעות שלהם מפני ירידות בשוק. במקום למהר ולמכור מניות במצב של ירידות בשוק, המשקיע יכול לרכוש אופציית PUT, המקנה לו את הזכות למכור את המניה במחיר קבוע מראש, גם אם המחיר בשוק ירד מתחת למחיר זה. באופן זה, המשקיע זוכה להגנה ומצמצם את ההפסדים הפוטנציאליים מתנודתיות השוק.

הפן השלישי שבו נעשה שימוש נרחב באופציות הוא ספקולציה. סוחרים רבים משתמשים באופציות ככלי לספקולציה על תנועות מחירים קצרות טווח. בשונה מהשקעה ארוכת טווח, ספקולציה מאפשרת לסוחרים להמר על כיוון השוק, בין אם המחיר יעלה או ירד, מבלי להחזיק בנכסים הבסיסיים עצמם. אסטרטגיה זו נושאת עמה סיכון גבוה, אך מציעה גם פוטנציאל רווח משמעותי עבור מי שמצליח לחזות נכונה את תנועות השוק.
 

מושגים מרכזיים חשובים להבנת עולם המסחר באופציות 

נכס בסיס: זהו הנכס שעליו מבוססת האופציה, ויכול להיות כל דבר ממניה, מדד או סחורה. בחירת נכס הבסיס היא השלב הראשוני לפני רכישת אופציה. נניח שמשקיע מעוניין לרכוש אופציה על מניית אפל. במקרה זה, מניית אפל היא נכס הבסיס, והאופציה מתייחסת לאפשרות לקנות או למכור מניה זו במחיר מסוים בעתיד. נכס הבסיס יכול גם להיות מדד כמו S&P 500, או סחורה כמו זהב או נפט.

מחיר מימוש (Strike Price): זהו המחיר שבו ניתן לממש את האופציה, כלומר המחיר שבו ניתן לקנות או למכור את נכס הבסיס בהתאם לתנאי האופציה. המחיר הזה נקבע מראש, והוא חיוני להחלטה אם וכאשר לממש את האופציה.

לדוגמה, משקיע רוכש אופציית CALL על מניית טסלה במחיר מימוש של 250 דולר. אם מחיר מניית טסלה עולה ל-300 דולר, המשקיע יכול לממש את האופציה ולקנות את המניה במחיר נמוך יותר (250 דולר). המחיר הזה הוא גורם מרכזי בקבלת ההחלטה אם לממש את האופציה או לא.

תאריך פקיעה (Expiration Date): זהו התאריך שבו פוקעת האופציה, כלומר מועד הסיום שבו על הרוכש להחליט אם לממש או לא. האופציה מאבדת מערכה לחלוטין לאחר תאריך זה אם לא מומשה.

אם נניח שמשקיע רוכש אופציית PUT על מניית מיקרוסופט עם תאריך פקיעה בעוד חודשיים, עליו להחליט עד תאריך זה האם לממש את האופציה. אם תאריך הפקיעה מגיע ומחיר המניה עדיין גבוה ממחיר המימוש של האופציה, היא תאבד מערכה ולא תהיה רלוונטית.

פרמיה (Premium): זהו המחיר שרוכש האופציה משלם לכותב, שמקנה לו את הזכות לקנות או למכור את הנכס. ככל שהסיכון גבוה יותר, כך תגדל הפרמיה.
לדוגמה, משקיע מעוניין לרכוש אופציית CALL על מדד ה-S&P 500. עבור אופציה זו הוא משלם פרמיה של 10 דולר לכל אופציה. אם ישתנו תנאי השוק בצורה שתגדיל את הפוטנציאל לרווחיות האופציה, גם הפרמיה עשויה לעלות. פרמיה גבוהה יותר נובעת מסיכון גבוה יותר.
 

בתוך הכסף, מחוץ לכסף ובכסף

במסחר באופציות קיימים שלושה מצבים בסיסיים: בתוך הכסף (In the Money), מחוץ לכסף (Out of the Money), ובכסף (At the Money).

בתוך הכסף (In the Money): מצב בו האופציה כבר רווחית. לדוגמה, אופציית CALL תהיה בתוך הכסף אם מחיר נכס הבסיס גבוה ממחיר המימוש של האופציה. אופציית PUT תהיה בתוך הכסף כאשר מחיר הנכס נמוך ממחיר המימוש. נניח שמשקיע רכש אופציית CALL על מניית גוגל במחיר מימוש של 160 דולר. אם מחיר המניה עולה ל-180 דולר, האופציה נחשבת "בתוך הכסף", שכן היא כבר רווחית עבור המשקיע, שמסוגל לקנות את המניה במחיר נמוך ממחירה הנוכחי.

מחוץ לכסף (Out of the Money): מצב בו האופציה אינה רווחית, והמשקיע יצטרך להמתין לתנועות חיוביות בשוק כדי להרוויח ממנה. אופציית CALL היא מחוץ לכסף אם מחיר הנכס נמוך ממחיר המימוש, ואופציית PUT תהיה מחוץ לכסף כאשר מחיר הנכס גבוה ממחיר המימוש. לדוגמה, משקיע רכש אופציית PUT על מניית נטפליקס במחיר מימוש של 600 דולר. אם מחיר המניה נותר גבוה, למשל 700 דולר, האופציה תהיה "מחוץ לכסף" מכיוון שהיא לא רווחית. המשקיע יצטרך להמתין לירידה במחיר המניה כדי שהאופציה תשתלם.

בכסף (At the Money): זהו מצב שבו מחיר הנכס שווה בדיוק למחיר המימוש של האופציה, ולכן האופציה נמצאת בנקודת איזון. נניח שמשקיע רכש אופציית CALL על מניית אינטל במחיר מימוש של 30 דולר. אם מחיר המניה הנוכחי הוא בדיוק 30 דולר, האופציה נחשבת "בכסף". זהו מצב שבו אין כרגע רווח או הפסד, וההחלטה אם לממש את האופציה תלויה בתנועות השוק הקרובות.
בורסות ומרכזים למסחר באופציות
 

הבורסות בהן נסחרות האופציות

אופציות נסחרות בבורסות מרכזיות ברחבי העולם, כאשר המרכזית שבהן היא ה-CBOE (Chicago Board Options Exchange) בארצות הברית. בבורסות אלו קיימות מערכות מתוחכמות לניהול ההזמנות והשוק, שמאפשרות לסוחרים מכל רחבי העולם לבצע עסקאות במהירות ובשקיפות.

תנאי שוק המשפיעים על מחירי האופציות כוללים מספר גורמים עיקריים: מחיר נכס הבסיס, תנודתיות השוק, זמן לפקיעה, ושיעור הריבית. לדוגמה, כאשר התנודתיות בשוק עולה, מחיר האופציות בדרך כלל עולה, שכן הסוחרים מצפים לשינויים חדים יותר בערכי הנכסים (נקרא גם תנודתיות גלומה).

המוכרים והקונים בשוק האופציות ממלאים תפקיד חשוב, כאשר הקונים מקבלים את הזכות לקנות או למכור נכס בסיס, בעוד המוכרים מתחייבים למכור או לקנות את הנכס אם האופציה תמומש. המוכרים מקבלים פרמיה בתמורה לסיכון שהם נוטלים, כאשר רווחיהם מוגבלים לפרמיה זו.
 

סיכונים והזדמנויות במסחר באופציות: הבנת היתרונות והחסרונות

המסחר באופציות הוא כלי מרתק אך הוא טומן בחובו סיכונים משמעותיים. אחד היתרונות הגדולים של מסחר באופציות הוא היכולת לנהל סיכון בצורה טובה – רוכש האופציה יכול להפסיד רק את הפרמיה ששילם. עם זאת, למרות מגבלת הסיכון, רוכש אופציה עלול להפסיד את מלוא הפרמיה אם לא התממשו תנאיו, כלומר, אם לא מומשה האופציה עד תאריך הפקיעה, היא מאבדת את ערכה לחלוטין.

מצד שני, כתיבת אופציות היא מסוכנת יותר. למשל, כותבי אופציות CALL חשופים לסיכון בלתי מוגבל, שכן במקרה של עלייה חדה במחיר נכס הבסיס, הם עלולים להידרש למכור נכס במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק. כותבי אופציות PUT עלולים להיפגע כאשר מחיר הנכס יורד בחדות, והם מחויבים לקנות את הנכס במחיר גבוה ממחיר השוק.

לעומת זאת, לאופציות יתרונות משמעותיים, בעיקר בתחום המינוף. בעזרת אופציות, ניתן להשקיע בסכומים נמוכים יחסית אך להפיק רווחים מתנועות משמעותיות בשוק. נוסף על כך, משקיעים יכולים להשתמש באופציות כאמצעי הגנה וגידור מפני תנודתיות או ירידות אפשריות, ובכך להקטין את החשיפה לסיכונים והגנה להשקעות גדולות בתיק ההשקעות.

מבחינת גמישות, אופציות מאפשרות למשקיעים לנצל הזדמנויות גם בשוק יציב, לא רק בשווקים תנודתיים. אופציות מספקות אפשרות לרווח גם כאשר שוקי המניות עולים, יורדים או אפילו נעים ללא שינוי משמעותי. בזכות הכלים האלו, המסחר באופציות מהווה כלי חשוב הן למשקיעים מקצועיים והן למשקיעים פרטיים.
 

היווניות (Greek Letters) והשפעתן על מסחר באופציות

אחד מהמרכיבים החשובים ביותר במסחר באופציות הוא ההבנה של האותיות היווניות – מדדים המודדים את השפעת השינויים בשוק על מחיר האופציה. הבנה מעמיקה של המדדים הללו יכולה לשפר את קבלת ההחלטות בניהול הסיכונים.

דלתא (Δ - Delta)

דלתא היא מדד שמודד את השינוי הצפוי במחיר האופציה כאשר מחיר נכס הבסיס משתנה. ככל שמחיר נכס הבסיס עולה, הדלתא מראה בכמה תעלה גם האופציה. לדוגמה, אם הדלתא של אופציה היא 0.5, כל שינוי של דולר אחד במחיר נכס הבסיס ישפיע בשינוי של חצי דולר במחיר האופציה. בנוסף, הדלתא גם משמשת למדידת ההסתברות שהאופציה תמצא בתוך הכסף (In the Money) בעת הפקיעה. ככל שהאופציה קרובה לפקיעה או במחיר קרוב למימוש, הדלתא תהיה גבוהה יותר, משום שהסיכוי שהיא תמומש גדול יותר.
נניח שאופציית CALL על מניית אפל עם מחיר מימוש של 150 דולר נמדדת בדלתא של 0.6. המשמעות היא שעל כל עלייה של 1 דולר במחיר מניית אפל, האופציה תעלה ב-0.6 דולר. אם מחיר מניית אפל עלה מ-150 ל-151 דולר, אז מחיר האופציה יעלה בכ-60 סנט.

גאמא (Γ - Gamma)

הגאמא מודדת את השינוי בדלתא כאשר מחיר נכס הבסיס משתנה. היא מעידה על השינויים במבנה הסיכון של האופציה ומשפיעה בעיקר על אופציות קצרות טווח. ככל שהמחיר של נכס הבסיס מתקרב למחיר המימוש, כך השינויים בדלתא עלולים להיות חדים ומהירים יותר. לדוגמה, גאמא של 0.1 אומרת שאם המחיר של המניה עולה בדולר אחד, הדלתא של האופציה תגדל ב-0.1, מה שיכול לשנות את התנהגות האופציה בצורה משמעותית. אם לאופציה יש גאמא של 0.05, אז עלייה של 1 דולר במחיר המניה תגרום לדלתא לעלות מ-0.6 ל-0.65. אם מחיר מניית אפל ימשיך לעלות, הרגישות של האופציה לשינויים במחיר תגדל.
 

תטא (Θ - Theta)

תטא מודדת את השפעת הזמן על ערך האופציה. ככל שזמן הפקיעה מתקרב, ערך האופציה נשחק, וזה מה שמתארת התטא. לדוגמה, תטא שלילית מציינת שככל שהזמן עובר, ערך האופציה יקטן. תטא היא מרכיב חשוב מאוד כאשר מדובר באופציות לטווח קצר, שם הזמן משחק תפקיד מרכזי בירידת ערך האופציה. סוחרי אופציות צריכים לקחת את התטא בחשבון, במיוחד כאשר הם משקיעים באופציות לטווח קצר מאוד. זמן הוא רכיב משמעותי מאוד במסחר באופציות. אם לתטא יש ערך של -0.05, זה אומר שהאופציה תאבד 0.05 דולר מערכה בכל יום שעובר, בהנחה שכל יתר המשתנים נשארים קבועים. נניח שמחיר האופציה הוא 5 דולר והפקיעה בעוד 30 יום – בכל יום שעובר, האופציה תאבֵד כ-5 סנט, ותהיה שווה 4.95 דולר לאחר יום אחד.
 

וגה (Vega)

וגה מודדת את השפעת התנודתיות (Volatility) של נכס הבסיס על מחיר האופציה. ככל שהתנודתיות גבוהה יותר, כך ערך האופציה יעלה, משום שהסיכוי לשינוי משמעותי במחיר נכס הבסיס גדל. סוחרים המבססים את החלטותיהם על ניתוח התנודתיות של השוק יכולים להשתמש בוגה ככלי למדידת הסיכון והפוטנציאל הגלום באופציה. לדוגמה, אם וגה היא 0.2, עלייה של 1% בתנודתיות של מניית אפל תעלה את מחיר האופציה ב-0.2 דולר. אם התנודתיות הפנימית של השוק עולה, מחיר האופציה יעלה בהתאם.
 

מודל בלאק-שולס לתמחור אופציות

מודל בלאק-שולס לתמחור אופציות הוא אחד המודלים המתמטיים המפורסמים ביותר בעולם הפיננסי, והוא משמש לתמחור אופציות על מניות. המודל פותח בשנת 1973 על ידי המתמטיקאים פישר בלאק ומיירון שולס (בהמשך פותח גם על ידי רוברט מרטון), וקיבל הכרה נרחבת בזכות תרומתו לתחום המסחר באופציות. המודל מספק נוסחה המאפשרת לחשב את שוויה ההוגן של אופציה אירופאית, כלומר אופציה שניתן לממשה רק בתאריך הפקיעה שלה ולא לפני כן.

הרעיון מאחורי המודל מתבסס על הנחת תנודתיות קבועה בשוק והנחה לפיה התשואות על נכס הבסיס מתפלגות נורמלית. באמצעות המודל, ניתן לחשב את מחיר האופציה (CALL או PUT) בהתבסס על פרמטרים שונים כמו מחיר המניה הנוכחי, מחיר המימוש של האופציה, הזמן עד לפקיעה, הריבית חסרת הסיכון, ותנודתיות המניה. המודל גם נותן מענה לשאלות על הסיכון באופציות, ומאפשר למשקיעים להבין בצורה טובה יותר את ההסתברות שהאופציה תהיה "בתוך הכסף" (In the Money) בזמן הפקיעה.

השימושים במודל רחבים ומגוונים. מלבד תמחור אופציות מסחריות, הוא משמש גם בניהול סיכונים, שם סוחרים ומנהלי תיקים יכולים להשתמש בנוסחה כדי להעריך את הסיכון הגלום בפוזיציות האופציות שלהם. חברות וגופים מוסדיים משתמשים במודל לצורך קבלת החלטות לגבי הגנות מפני סיכונים בשוק המניות או בשווקים אחרים, ובכך משפרים את תכנון האסטרטגיות הפיננסיות שלהם.

חשוב לציין כי המודל מניח מספר הנחות תיאורטיות, כמו קיום שוק מושלם ללא עמלות מסחר, ותנודתיות קבועה. למרות זאת, הוא נחשב לכלי משמעותי ורלוונטי מאוד בשוק ההון ומשמש גם בסיס לשיטות תמחור אופציות מתקדמות יותר.

איך לקרוא את ה-Option Chain:

• Calls: אופציות קנייה, המעניקות למשקיע את הזכות (לא את החובה) לקנות את המדד במחיר מימוש קבוע (Strike Price) עד לתאריך מסוים.
• Puts: אופציות מכירה, המעניקות למשקיע את הזכות (לא את החובה) למכור את המדד במחיר מימוש קבוע (Strike Price) עד לתאריך מסוים.
• Pos: מספר החוזים הפתוחים על כל אופציה ספציפית.
• Open Int: מספר החוזים הפתוחים הכולל על כל אופציה ספציפית.
• Delta: רגישות שינוי מחיר האופציה לשינוי של 1 נקודה במחיר המניה הבסיסית (במקרה הזה, מדד ה-S&P 500).
• Bid/Ask: מחיר הקנייה והמכירה של האופציה.
• Strike: מחיר המימוש של האופציה.

אסטרטגיות נפוצות למסחר באופציות

במסחר באופציות קיימות מגוון אסטרטגיות שנועדו למקסם רווחים ולנהל סיכונים בצורה יעילה. כל אחת מהאסטרטגיות מבוססת על הנחות שונות לגבי התנהגות השוק ומצב נכס הבסיס, ולכן סוחרי אופציות יכולים לבחור את האסטרטגיה המתאימה ביותר למצב השוק שבו הם פועלים. במאמר זה נפרט על כמה אסטרטגיות נפוצות במסחר באופציות, נסביר את עקרונות הבסיס של כל אחת, נדון ביתרונות ובחסרונות שלהן, ונעמיק באפשרויות היישום שלהן בשוק.

אסטרטגיית Call מכוסה (Covered Call)

אחת מהאסטרטגיות הפשוטות והמוכרות ביותר במסחר באופציות היא אסטרטגיית ה-Covered Call. באסטרטגיה זו, הסוחר מחזיק מניות של נכס בסיס ומוכר אופציות Call על אותן המניות. המטרה היא לייצר הכנסה נוספת מהמניה בצורה של פרמיה, כאשר הסוחר בעצם מציב גבול על הרווח הפוטנציאלי.

הסוחר מוכר אופציה Call, שנותנת לרוכש האופציה את הזכות לקנות את המניות במחיר מימוש מסוים עד תאריך הפקיעה. אם מחיר המניה עולה מעבר למחיר המימוש, רוכש האופציה יפעיל את הזכות לרכוש את המניה, מה שיגביל את הרווח הפוטנציאלי של הסוחר על המניה עצמה. עם זאת, הסוחר יישאר עם הפרמיה ששולמה לו על מכירת האופציה.

יתרון מרכזי של אסטרטגיית ה-Covered Call הוא שהסוחר יכול להרוויח פרמיה נוספת על מניות שכבר בבעלותו, ובכך להגדיל את התשואה. האסטרטגיה מתאימה בעיקר למשקיעים שמאמינים שהמניה תישאר בטווח מחירים מסוים ולא תעשה תנועות חדות כלפי מעלה. אולם, החיסרון הוא מגבלה על הרווחים במקרה שהמניה תעלה הרבה מעבר למחיר המימוש, מה שעלול להוביל להחמצת רווחים משמעותיים.

נתאר סוחר בשם א', שמחזיק 100 מניות של חברה בשם "טק-טק". המניות נסחרות במחיר של 50 דולר לכל אחת. א' רוצה להרוויח הכנסה נוספת מהמניות שהוא מחזיק, ולכן הוא מחליט למכור אופציית Call עם מחיר מימוש של 55 דולר לתאריך פקיעה של חודשיים. בעבור מכירת האופציה, א' מקבל פרמיה של 2 דולר למניה.

אם מחיר המניה נשאר מתחת ל-55 דולר, א' שומר את המניות שלו ואת הפרמיה, שמוסיפה לו הכנסה נוספת. אם מחיר המניה עולה מעל 55 דולר, רוכש האופציה יממש את הזכות לקנות את המניות, וא' יוותר על רווח פוטנציאלי נוסף מעל 55 דולר, אך עדיין יהנה מהפרמיה ששולמה לו.

אסטרטגיית Put מוגן (Protective Put)

אסטרטגיה נפוצה נוספת היא ה-Protective Put, שנחשבת לאחת מהשיטות היעילות ביותר להגנה על תיק השקעות. באסטרטגיה זו, הסוחר רוכש אופציית Put על מניות שהוא כבר מחזיק, מתוך מטרה להגן על התיק מפני ירידות במחיר המניה. הרעיון שעומד מאחורי Protective Put דומה מאוד לביטוח: אם מחיר המניה יירד, אופציית ה-Put תהפוך לרווחית ותגן על התיק.

למשל, אם משקיע מחזיק מניה במחיר של 100 דולר ומעריך שהיא עלולה לרדת, הוא יכול לרכוש אופציית Put המאפשרת לו למכור את המניה במחיר של 90 דולר. במקרה כזה, גם אם מחיר המניה ירד ל-80 דולר, המשקיע יוכל להרוויח סכום משמעותי מהירידה, דבר שימזער ואף ימנע ממנו את רוב ההפסדים.

היתרון הגדול של אסטרטגיית ה-Protective Put הוא ההגנה המוחלטת מפני ירידות חדות במחיר המניה. עם זאת, החיסרון המרכזי הוא העלות של הפרמיה עבור אופציית ה-Put, שיכולה להפחית מהרווח הכולל אם מחיר המניה לא יורד בפועל. לכן, האסטרטגיה מתאימה במיוחד לסוחרים שמשקיעים במניות תנודתיות ורוצים לשמור על ביטחון בתיקם לאורך זמן.

נקח לדוגמה סוחרת בשם ב', המחזיקה 50 מניות של חברת "בריאות חכמה", שמחיר המניה הנוכחי הוא 80 דולר. ב'מודאגת מכך שהמניה עשויה לרדת, ולכן היא מחליטה לרכוש אופציית Put עם מחיר מימוש של 75 דולר. על רכישת האופציה היא משלמת פרמיה של 3 דולר לכל מניה.

אם מחיר המניה אכן יורד ל-70 דולר, ב' יכולה לממש את האופציה ולמכור את מניותיה במחיר של 75 דולר, דבר שמצמצם את ההפסד שלה. במקרה שמחיר המניה יישאר מעל 75 דולר, היא תפסיד את הפרמיה ששילמה על האופציה, אך המניה שלה לא תיפגע.

אסטרטגיית סטרדל (Straddle)

אסטרטגיית סטרדל היא אסטרטגיה המיועדת לסוחרים שמאמינים שתתרחש תנודתיות חזקה במחיר נכס הבסיס, אך הם אינם בטוחים אם המחיר יעלה או ירד. באסטרטגיה זו, הסוחר רוכש בו זמנית אופציית Call ואופציית Put עם אותו מחיר מימוש ותאריך פקיעה. כך, אם המחיר יעלה באופן משמעותי או יירד בחדות, אחת מהאופציות תהפוך לרווחית ותכסה את העלויות של האופציה השנייה ואף תייצר רווח.

היתרון של סטרדל הוא בכך שהיא מתאימה לתרחישים שבהם קיימת ציפייה לתנודתיות חזקה, כמו לפני הכרזות על דוחות כספיים או אירועים כלכליים משמעותיים. התוצאה היא שהמשקיע יכול להרוויח בין אם השוק ינוע כלפי מעלה או מטה, כל עוד התנודתיות גבוהה דיה כדי לכסות את עלות שתי האופציות.

החיסרון של סטרדל הוא העלות הגבוהה של רכישת שתי האופציות. אם השוק יישאר יציב והתנודתיות לא תהיה חזקה מספיק, הסוחר עלול להפסיד את הפרמיה ששילם על שתי האופציות. לכן, האסטרטגיה מתאימה במיוחד לסוחרים עם תחושת ודאות גבוהה לגבי תנודתיות צפויה בשוק.

נחזור לא' שלנו, שהפעם מתכוון להשתמש באסטרטגיית סטרדל. הוא מאמין שהמניה של "טק-טק" תעבור שינוי משמעותי במחיר, אבל אינו יודע לאיזה כיוון. א' רוכש אופציית Call עם מחיר מימוש של 50 דולר ואופציית Put באותו מחיר, כששתיהן פוקעות בעוד חודשיים, ומשלם 3 דולר לכל אופציה.

אם מחיר המניה עולה ל-60 דולר, אופציית ה-CALL שלו תספק רווח משמעותי, שיכסה את העלות של רכישת האופציה השנייה. אם מחיר המניה יירד ל-40 דולר, אופציית ה-PUT תציל אותו מההפסדים, גם כן מספקת לו רווח שיכסה את עלות האופציות. אם המניה תישאר יציבה סביב 50 דולר, הוא עלול להפסיד את כל הפרמיות ששילם.

אסטרטגיית איירון קונדור

אסטרטגיית האיירון קונדור היא אחת האסטרטגיות המורכבות יותר, אך היא גם אחת מהנפוצות ביותר בקרב סוחרים שמחפשים להרוויח בשוק יציב. באסטרטגיה זו, הסוחר מוכר שתי אופציות – Call ו-Put – עם מחירי מימוש קרובים זה לזה, וקונה שתי אופציות נוספות עם מחירי מימוש רחוקים יותר.

המטרה המרכזית של אסטרטגיית ה-Iron Condor היא להרוויח מהזמן שעובר ומהפחתת התנודתיות בשוק. הסוחר בעצם מהמר שהמחיר של נכס הבסיס יישאר בטווח מסוים עד לפקיעת האופציות, ובכך כל האופציות שנמכרו יפקעו ללא ערך, בעוד האופציות שנקנו יפחיתו את הסיכון הכולל.

היתרון באסטרטגיית ה-Iron Condor הוא שהיא מאפשרת רווחים משוק יציב, כאשר התנודתיות נמוכה והמחיר של נכס הבסיס לא זז הרבה. עם זאת, החיסרון הוא שהיא דורשת תחזיות מדויקות לגבי התנודתיות והטווח שבו יישאר המחיר. אם מחיר הנכס יפרוץ את הטווח שנקבע, הסוחר עלול להפסיד סכומים משמעותיים.

נשוב לסוחרת הותיקה ב', שהפעם רוצה ליישם את אסטרטגיית האיירון קונדור. היא מזהה וחוזה שמחיר מניות חברת "בריאות חכמה" יישאר יציב באזור ה-80 דולר. ב' מוכרת אופציית Call במחיר מימוש של 85 דולר ואופציית Put במחיר מימוש של 75 דולר, ובו זמנית קונה אופציית Call במחיר מימוש של 90 דולר ואופציית Put במחיר מימוש של 70 דולר.

אם מחיר המניה אכן יישאר בטווח של 75-85 דולר, כל האופציות שהיא מכרה יפקעו ללא ערך, והיא תישאר עם הפרמיות ששולמו לה. היתרון באסטרטגיה זו הוא האפשרות להרוויח גם כאשר השוק יציב, אך החיסרון הוא הצורך בניתוח מדויק של התנועה של נכס הבסיס.

אסטרטגיית מרווח שורי (Bull Call Spread)

אסטרטגיית ה-Bull Call Spread מיועדת לסוחרים שמאמינים שהמחיר של נכס הבסיס יעלה, אך אינם רוצים לקחת סיכון בלתי מוגבל. באסטרטגיה זו, הסוחר רוכש אופציית Call עם מחיר מימוש נמוך, ומוכר אופציית Call עם מחיר מימוש גבוה יותר.

במקרה שהמחיר של נכס הבסיס יעלה מעבר למחיר המימוש של האופציה הראשונה, הסוחר ירוויח, אך הרווח יהיה מוגבל על ידי מכירת האופציה השנייה. היתרון באסטרטגיה זו הוא שהיא מקטינה את העלות הכוללת של רכישת האופציה על ידי קבלת פרמיה ממכירת האופציה השנייה.

החיסרון באסטרטגיה זו הוא ההגבלה על הרווח הפוטנציאלי, שכן הסוחר יכול להרוויח רק עד למחיר המימוש של האופציה שנמכרה.

באסטרטגיית המרווח השורי של א', שבו הוא מאמין שהמניה "טק-טק" תעלה במחיר. הוא רוכש אופציית Call במחיר מימוש של 50 דולר ומוכר אופציית Call נוספת במחיר מימוש של 55 דולר. הוא משלם 4 דולר על האופציה שקנה ומקבל 2 דולר על האופציה שהוא מכר, כך שהעלות הכוללת שלו היא 2 דולר.

אם מחיר המניה יעלה ל-60 דולר, א' שלנו יוכל להרוויח 3 דולר על כל מניה (הפער בין 50 ל-55 דולר, פחות העלות של 2 דולר). כך הוא מגן על עצמו מפני סיכונים גבוהים, אך הרווח מוגבל למחיר המימוש של האופציה שהוא מכר.
 

פיתוח מיומנויות במסחר באופציות

מסחר באופציות דורש הבנה מעמיקה של השוק וכלים מתקדמים לניהול סיכונים ואסטרטגיות השקעה. כדי להמשיך ולפתח מיומנויות מתקדמות במסחר, מומלץ להתחיל עם מסחר בסיסי באופציות, ולהתקדם בהדרגה לאסטרטגיות מתקדמות כמו Spreads, Straddles ו-Iron Condors. חשוב גם ללמוד לנתח את השוק בעזרת כלים כמו היווניות (Delta, Gamma, Theta, Vega), ולבצע הערכת סיכונים בצורה מתמדת.

בניהול תיק אופציות יש להקפיד על איזון נכון בין הסיכון לתשואה. מומלץ לשלב אסטרטגיות גידור יחד עם אסטרטגיות רווח, ולבחון בקביעות את תנאי השוק, על מנת לבצע התאמות בתיק האופציות. תמיד חשוב לזכור שהסיכון במסחר באופציות יכול להיות גבוה, ולכן יש לנקוט משנה זהירות ולנהל את ההשקעות בצורה מקצועית ואחראית.