קרנות איריות OUT, קרנות ישראליות IN

מדד ה-S&P 500 ממשיך לשבור שיאים והחוסכים ממשיכים לנהור אליו. הרציונל שלהם הוא פשוט - השקעה במדדים עדיפה על פני רכישת מניות ספציפיות, השקעה ב-S&P 500 היא השקעה מגוונת ומפוזרת מאוד על פני 500 המניות החזקות בשוק האמריקאי.

  נוהרים ל-S&P 50 - מה הדרך הנכונה לעשות זאת?

אם ההשקעה הזו נעשית תוך הבנת הסיכונים זה בהחלט לגיטימי ונכון. אם ההשקעה ב-S&P היא לטווח ארוך והיא לצד מסלולים סולידיים, זה יכול להיות נכון. השאלה אם זה נכון להשקיע רק ב-S&P? זה כבר תלוי בגיל של החוסך-משקיע, בצרכיו הפיננסיים העתידיים ועוד. ככלל, ככל שאתם צעירים יותר כך יש היגיון רב בחשיפה גדולה למניות כי מניות מספקות תשואה טובה יותר מהשקעות סולידיות על פני זמן וגם אם יהיה תיקון ואפילו מפולת, יש לכם זמן לתקן.

בשנים האחרונות ה-S&P 500 פורח - התשואה מתחילת השנה מעל 20%, התשואה בעשור האחרון היא מעל 13% בשנה. זה הרבה מעל ממוצעים של טווחים ארוכים בשוק המניות של תשואה של כ-7%. זה מביא לגל עולמי ענק של ביקושים למכשירים עוקבי S&P. אחת השיטות הפשוטות והנגישות ביותר להיחשף ל-S&P היא דרך קרנות נאמנות מחקות וקרנות סל.
 

קרנות איריות OUT, קרנות ישראליות IN 

יש שני סוגי קרנות עוקבות S&P 500. קרנות איריות של גופי השקעה בינלאומיים שמאוגדות באירלנד. יש לכאורה סוג של יתרון מיסוי בקרנות האיריות כי הן משאירות את הדיבידנדים בפנים ולא מחלקות אותו, ולכן המיסוי על הדיבידנד הוא 15% ולא 25%, אבל זו אליה וקוץ בה - המיסוי מגיע בסוף הדרך באופן מלא - 25%. מעבר לכך, ולמרות שאולי זה לא נוגע לחלק גדול מהציבור, אתם כפופים לעולם מיסוי אחר ומשתנה. הרבה ישראלים השקיעו בנכסים זרים וגילו שחל עליהם מס ירושה. באירלנד אין מס ירושה אבל בארה"ב דווקא יש, כך שאתם צריכים לעקוב כי ענייני המיסוי דינמיים. זה חיסרון של האיריות מול הישראליות, אבל זה החיסרון הפחות משמעותי.

 

קרנות S&P ישראליות מספקות תשואה טובה יותר מקרנות S&P הזרות

מבדיקה של התשואות בין קרנות ישראליות מחקות שעוקבות אחרי ה-S&P 500 לבין הקרנות האיריות נמצא שהקרנות הישראליות מנצחות, הן מספקות תשואה עודפת על פני התשואה של האיריות. רגע, איך זה ייתכן? הרי זה אותו מוצר - עוקב מדד S&P. ובכן, זה לא מדויק לחלוטין.

מעקב אחרי ה-S&P נעשה דרך נגזרים, חוזים ואופציות על המדד, כאשר רוב הסכום שמנוהל בקרן הנאמנות נשאר בחשבון ומופקד בפיקדונות. קרנות ישראליות מפקידות בפיקדונות קצרים וזוכות לקבל ריבית. אותו דבר נעשה בקרנות האיריות, רק שהגופים הישראלים מצליחים להשיג תשואה טובה יותר כי הם משקיעים בפיקדונות ונכסים דולריים (כדי להישאר במטבע של ה-S&P) בחשבונות בנק בארץ, ואילו הקרנות האיריות מוציאות את הכספים החוצה אחרי שהמירו לדולרים ומשקיעות בנכסים נזילים.

כלומר, כאשר אתם רוכשים קרן כזו אתם גם קונים את יכולות הניהול של מנהל הקרן. אולי זה בזכות היתרון לגודל בשוק המקומי של הגופים הגדולים, אולי זה ניהול חכם יותר, אולי זה ניהול פחות טוב של מנהלי הקרנות האיריות כי אחרי הכל אין להם כאן מנהלי השקעות, ואולי זה גם בזכות פערי ריביות מוגדרים וקבועים בין ריבית דולרית בארץ וריבית דולרית בחו"ל. תתפלאו, בארץ מקבלים ריבית דולרית טובה יותר מאשר בחו"ל (מזכיר קצת את הנהירה של גופים מארה"ב לגייס כאן אג"ח דולריות בריבית גבוהה). תהיה הסיבה אשר תהיה, בפועל ועל פני זמן הקרנות הישראליות טובות יותר.

מנהל הקרן הישראלי מרוויח יותר למשקיעים-חוסכים בקרן וכך נוצר פער חיובי על פני זמן. זה לא נכון תמיד כי זה תלוי גם במגמה של הריבית, ביכולת של מנהלי הקרנות בארץ לייצר ריבית טובה מול הגופים הזרים, זה תלוי בפרמטרים נוספים כמו עלויות המרת המט"ח, תנודות הדולר ועוד

כשבודקים לאחור רואים שבכל שנה בשש השנים האחרונות הקרנות הישראליות עשו תשואה גבוה יותר. השנה הזרות בינתיים עשו ב-0.1% יותר (ראו טבלה עד חודש ספטמבר כולל) כשהפער אגב לפני מספר חודשים היה גבוה יותר. הסיבה היא כנראה הקושי לנהל ולהשיג תשואה בפיקדונות דולריים לזמן קצר בשעה של שינויים תכופים בהערכות הריבית על רקע המלחמה, לצד התנודתיות החריגה בדולר בשנה האחרונה. כשמציצים לאוקטובר מקבלים שמתקרבים לשוויון. אבל מה שיותר חשוב – על פני זמן הקרנות הישראליות נותנות תשואה שנתית עודפת של 0.5% בממוצע יותר מהקרנות האיריות.

 

ישראלי לעומת אירי - לא רק עניין פטריוטי

בחירה בקרן נאמנות צריכה להיות על בסיס תשואות ודמי ניהול. דמי הניהול הבסיסיים של הקרנות המחקות הישראליות הן אפס. זה אפשרי כי הן מקבלות דמי ניהול משתנים באם הן מייצרות רווח עודף דרך הפיקדונות השקליים. זה מוסיף מוטיבציה גדולה למנהלי הקרן וזה דווקא יתרון נוסף כי אם החוסכים מקבלים את הבנצ'מרק, את ה-S&P הם לא משלמים דמי ניהול, רק על רווחים שמעבר הם משלמים כשבכל מקרה מדובר על מאיות האחוז. למנהל הקרן זה יכול להשתלם מאוד - מדובר בקרנות של מיליארדים רבים שגם פיפס של 0.05% עד 0.1% מתורגם למיליוני שקלים. יש כאן בעצם זהות אינטרסים בין החוסכי ובין מנהלי הקרנות.

דמי הניהול בקרנות האיריות נמוכים אבל קיימים סביב 0.07%. לא משהו שבגללו לא צריך להשקיע דרך קרנות איריות, אבל בשקלול כל היתרונות והחסרונות של כל מכשיר - הישראליות מובילות, והנה הנתונים: 

 
אז בתשואה יש ניצחון במשך שנים לישראליות ובכל זאת נחזור גם לעניין הפטריוטי. הקרנות האיריות הן בעצם קרנות זרות של גופים זרים שהסבו אותם לקרנות בארץ. הגופים הזרים והמכובדים האלו לא הקימו בארץ תשתית. אין בארץ, מערך, אין אופרציה של חברת ניהול השקעות, יש נציג. זה לא אמור להיות בעיה, אבל זה מלמד כמה קל להיכנס לכאן וגם כמה קל לצאת מכאן. ביום בהיר יכולה הקרן להגיד "ביי ביי", ואז החוסכים נשארים אבודים. מה יקרה? ככל הנראה ימירו את ההשקעה ל"קרן המקור" שנסחרת בוול סטריט או שיחזירו את הכסף למשקיעים. זו לא היתה הכוונה של החוסכים. ואגב זה כבר קרה, זה קרה לפני ה-7 באוקטובר, לפני המלחמה שמתרחשת כבר מעל שנה, לפני הביקורת העולמית עלינו וההפגנות הפרו-פלסטינאיות. אז דווקא עכשיו יכול להיות שהסיכויים לכך גבוהים יותר.

זה קרה בתחילת 2023 אז אמונדי שזה גוף השקעות בינלאומי ענק הודיעה כי תפסיק לשווק את שלוש קרנות הסל של החבר ההבת ליקסור. זה לא יכול להתרחש בקרנות הישראליות של הגופים הגדולים, יותר נכון - זה יכול להתרחש (אין דבר כזה אפס סיכוי), אבל בסבירות מאוד מאוד נמוכה כי מדובר על גופים גדולים של עשרות שנים. בתרחיש הכי דרמטי, גוף קונה גוף אחר ואז השם אולי משתנה, אבל לא יגידו לכם הקרן נודדת לחו"ל.

 
סיכום ביניים: קרנות מחקות עדיפות על קרנות איריות, אבל יש מכשיר נוסף: קרנות סל ישראליות שעוקבות אחרי ה-S&P  500. בדקנו גם אותן. הן מספקות תשואה ממוצעת נמוכה בכ-0.5% בשנה מהקרנות המחקות. הסיבה היא שהקרנות האלו גובות דמי ניהול שוטפים. יש בהן כל יום יצירות ופדיונות רבים וזה מצריך ניהול שוטף של מנהל הקרן. מעבר לכך, לחוסכים ומשקיעים פרטיים שלא נכנסים להשקעה של שבועיים או חודשיים, אלא מתכוונים להישאר לטווח בינוני, השקעה בהן היא בהגדרה לא נכונה לעומת קרנות מחקות, ונסביר -  קרנות מחקות הן קרנות נאמנות לכל דבר ועניין וכשאתם קונים ומוכרים קרן אתם מקבלים את הערך האמיתי-כלכלי. 

 
בקרנות סל, מדובר בנייר ערך שנסחר בבורסה. אתם קונים ומוכרים שלא בהכרח בהתאם לערך הכלכלי, אלא במרווח מסוים מהערך הכלכלי שמבטא את הרווח של עושה השוק. אם נניח שהערך הנכסי הכלכלי הוא שער של 100, סיכוי טוב שהקונה הכי טוב יהיה במקסימום ב-99.9 והמוכר הכי טוב יהיה במינימוםב-100.1. כלומר אתם תאלצו למכור ב-99.9 (מתחת לערך הכלכלי) ולהשאיר קופון קטן לעושה השוק. ככה גם יהיה בקנייה (תרכשו בשער של 100.1 - מעל הערך הכלכלי).

חיסרון נוסף של קרנות סל הוא חוסר וודאות בקנייה ומכירה. רציתם לקנות קרן סל ונניח שהחלטתם לתת מחיר קנייה של 100 (בהמשך לדוגמה הקודמת) וההוראה לא בוצעה. רובכם תשלמו עמלת אי ביצוע. בקרנות מחקות אין דבר כזה אי ביצוע. יש וודאות בביצוע

ומכאן שקרנות סל בהינתן דמי הניהול, אי וודאות בביצוע והפער בעסקת המכירה והקנייה מול הערך הכלכלי, פחות טובות למשקיעים פרטיים מאשר הקרנות המחקות.  

עם זאת, קרנות סל הן כלי טוב למשקיעים מוסדיים, לגופים גדולים כי אלו מקבלים החזר על דמי הניהול וגם כי הגופים האלו צריכים נזילות וסחירות כל רגע. קרנות הסל בדומה לכל נייר ערך נסחרים על פני כל היום. בפועל זה באמת המצב – משקיעים ישראליים פרטיים נמצאים בקרנות המחקות ובקרנות האיריות שבשנים האחרונות נהנות מתדמית הרבה יותר חיובית ממה שהן באמת, ומשקיעים מוסדיים נמצאים בקרנות סל.