ההתייעלות הפנטסטית של מערכת הבנקאות בישראל

הבנקים הפכו למכונות רזות ויעילות המגובות בטכנולוגיית עילית. הם קיצצו עובדים, סגרו סניפים רבים, הצליחו למקסם את שורת הרווח והפכו למערכות חזקות ביותר מבחינה פיננסית לא רק ביחס לעבר אלא גם בהשוואה בינלאומית.

לפי פרסום של הבנק המרכזי האירופאי (ה-ECB), התשואה על ההון של כלל מערכת הבנקאות באירופה עמדה ב-2023 על ממוצע של 9.3%. בישראל הבנקים הגיעו ב-2023 לתשואה על ההון גבוהה בהרבה של 16.6%.
 

גדולים מכדי ליפול

מערכת הבנקאות בישראל נשלטת מזה עשרות שנים ע"י קבוצה מצומצמת ביותר של 5 קבוצות בנקאיות בלבד, המהוות כיום 96% מהמערכת: לאומי, פועלים, מזרחי, הבינלאומי ודיסקונט. על אלו ניתן להוסיף את בנק ירושלים שמטפח נישה משלו ואת המצטרף החדש בנק וואן זירו שנאבק קשה וכן מספר סניפים של בנקים בינלאומיים זרים, שעל אף עוצמתם מעולם לא הצליחו לנגוס בטריטוריות של הישראלים ולייצר כאן אחיזה ממשית.

כאשר שולטים רק 5 בנקים על המשק הישראלי ניתן לומר שכל אחד מהם הוא "גדול מכדי ליפול" Too Big To Fall, כי נפילתו של אחד עלולה לייצר אפקט "אבני דומינו" ולהפיל את היתר. זהו סיכון גדול מדי ולכן בנק ישראל לא יאפשר זאת. לאור זאת אני טוען שנים רבות שעל אף שלא קיים בישראל ביטוח פקדונות דה-יורה בהחלט קיים בו ביטוח פקדונות דה-פקטו. מעבר לכך התוצאות של הבנקים בישראל הן כה טובות עד כי להערכתי מדובר באחת ממערכות הבנקאות היציבות ביותר מבחינה פיננסית בעולם המערבי כיום.
 

התשואה על ההון קפצה

כלל אצבע ידוע בשוק ההון אומר שמניות הבנקים אטרקטיביות להשקעה כאשר הן נסחרות מתחת להון העצמי ופחות אטרקטיביות כאשר הן נסחרות מעליו. כלל האצבע הזה מתבסס על ההנחה שהתשואה הממוצעת של הבנקים על ההון היא סביב 10% בשנה, ולכן כאשר הבנק נסחר מתחת להון העצמי שלו ניתן לומר בהכללה גסה כי התשואה השנתית הגלומה בהשקעה גבוהה מ-10% ולכן אטרקטיבית להשקעה, וכאשר הוא נסחר מעליו התשואה הגלומה נמוכה יותר.

אך התשואה על ההון שבעבר עמדה על פחות מ-10% קפצה מאד בשנים האחרונות. למעשה היא כמעט הכפילה עצמה לעומת העבר. מלבד נפילה זמנית ב-2020 (על רקע הקורונה) המגמה היא ברורה וחד משמעית:

 בהשוואה בינלאומית התשואה על ההון הזו גבוהה מאד ביחס למקובל באירופה ובכלל. זה הסבר מספק לעליות יוצאות הדופן של מדד ת"א בנקים 5 שנכון למועד כתיבת שורות אלו עלה בשנה האחרונה ב-44% לעומת מדד ת"א 125 שעלה ב-29% ואפילו ה-S&P 500 שעלה ב-33%. השוק הבין והפנים שהבנקים הישראליים הם השקעה ממש טובה.
 

מה בעצם קרה?

ידוע מזה שנים רבות שהבעיה הקשה שעמדה בפני בנקים קטנים בישראל ובעולם היתה להמשיך ולהשקיע בהוצאות ההולכות ומאמירות על פיתוחים טכנולוגיים. חלקם נסגרו מסיבות אחרות אך רבים מהם הבינו שלא יעמדו בהוצאות הטכנולוגיות ונאלצו להימכר, להתמזג או לסגור. בכלל, למערכות בנקאות יש יתרונות עצומים לגודל.

מסקירת המערכת הבנקאית שפרסם בנק ישראל ב-2022, מתברר שבעשורים האחרונים זו עברה תהליך אגרסיבי של סגירת שערים או קונסולידציה: מספר הבנקים בישראל ירד מ-64 ב-1990, דרך 24 בנקים ב-2010 ועד ל-16 בלבד בסוף 2022. כדי להבין עד כמה זה חריג, ניתן לבחון ארצות מערביות הדומות לישראל בגודל אוכלוסיה ובתוצר: באוסטריה 440 בנקים, בשבדיה 120, בבלגיה ישנם 80 בנקים.

הבנקים המעטים מאד שנותרו בישראל שולטים על שוק של מעל 500 מיליארדי דולרים תוצר ו-10 מיליון תושבים. עם לא מעט עבודה חכמה והתייעלות פנטסטית לא פלא שהם נעשו כ"כ רווחיים.

ברור שלא מעט מן ההסבר בקפיצת התשואה על ההון מוסברת בעלייה הדרמטית של סביבת הריבית שמייצרת לבנקים רווחים גדולים כתוצאה מהפער בין הריבית שהם נותנים על פקדונות לריבית שהם לוקחים על הלוואות. אך יש הסבר מרכזי נוסף והוא התייעלות מאסיבית, בחלקה על חשבון הציבור, בעיקר ציבור הלקוחות הפחות מתוחכם שנזקק לשירותיהם, בעקבות סגירת סניפים וצמצום כוח האדם שטיפל פיזית בלקוחות.
 

שיפר דרמטי ביחס היעילות

סביבת הריבית האפסית ששררה בעולם שנים רבות חייבה את הבנקים לעבור בעל כורחם תהליכי התייעלות מאסיביים, זאת על מנת לשמור על רווחיותם. זה התאפשר בעיקר הודות לירידה חדה במספר הסניפים ולעלייה חדה במספר הפעולות הנעשות באופן דיגיטלי ללא הגעה פיזית לסניף הבנק.

נבחן את "יחס היעילות" התפעולית שלהם. החישוב מתבצע בעזרת חילוק ההוצאות התפעוליות בסכום ההכנסות נטו מריבית ומהכנסות האחרות. להלן טבלה המרכזת את התוצאות. צריך לשים לב כי כאן, הפוך מהתשואה על ההון, ככל שהשיעור נמוך יותר כך התוצאה טובה יותר.

ניתן לראות מהלך פנטסטי בו יחס היעילות השתפר מרמות ממוצעות סביב ה-60% לרמות טובות בהרבה סביב ה-40%. זה היה מהלך דרמטי שלא היה מתאפשר לולא ההתקדמות הטכנולוגית האדירה של הבנקים. מערכת הבנקאות הישראלית יעילה מאד גם בהשוואה בינלאומית, זאת ע"פ נתוני הבנק העולמי:

הנתונים כאן הם עד סוף 2021 ומאז הבנקים הישראליים ביצעו קפיצת התייעלות משמעותית נוספת. הם הפכו להיות רזים יעילים וזריזים וזאת בניגוד למנגנונים המנופחים מהעבר והם ממשיכים לעשות ככל יכולתם על מנת לשפר עוד את יכולותיהם אלו.

נוסיף לכך שההפרשות השנתיות להפסדי אשראי ואשראי בסיכון הן נמוכות ועומדות בממוצע על פחות מ-1.5%. מסתבר שהלקוחות הישראליים בהחלט מחזירים את חובותיהם והבנקים בהחלט יודעים לבחור למי להלוות.
 

כמה עוד ניתן לקצץ ולהתייעל? ומה עושה בנק מזרחי?

כמה סניפים עוד ניתן לקצץ? כמה עובדים עוד ניתן לפטר? האם באמת ניתן לתת ל-AI לטפל בכסף של הלקוחות? אלו שאלות קשות. יש פתגם האומר "יש גבול לכל תעלול" ולכן האם הבנקים יוכלו להתייעל עוד? קשה לדעת. יתכן וחלק משמעותי מהתועלות התפעוליות מסגירת סניפים וצמצום כוח האדם המערכת הבנקאית כבר גרפה. יש גבול ליכולת של טכנולוגיה להחליף אנשים, כי בסופו של דבר את ההחלטות (לפחות בשנים הקרובות) לא הטכנולוגיה מקבלת.

העובדים גם עולים יותר. עלויות כוח האדם בשנים האחרונות מאמירות, וודאי כאשר הבנקים נלחמים מול חברות ההייטק שגם הן זקוקות לעובדים איכותיים בתחומי הפיננסים עבור הנהלות הכספים שלהן.

על כך יש להוסיף שבשנים האחרונות חלה עליה מאסיבית בעלויות ההגנה מפני מתקפות סייבר.
 

המגע האנושי

ומילה אחרונה הנוגעת למגע האנושי. בנק מזרחי פועל מזה זמן בכלל נגד הזרם. הוא לכאורה "חוזר למקורות" ומציע באופן פומבי את המגע האנושי בסניפים בניגוד ליתר המערכת שמציעה אפליקציות יעילות וידידותיות יותר. האם זה מועיל לו? לפחות על סמך ההשוואה של תוצאותיו העסקיות זה בהחלט לא מזיק לו. בעיניים קרות יותר, האם הקהל הנוסף שהוא מטפל בו בסניפים רווחי מבחינתו? מדובר בלקוחות שהם לרוב מהמעמד הנמוך ויש להם פחות הבנה טכנולוגית, לא בדיוק הקהל שיעלה את רווחיותו. אך כנראה שבמזרחי עשו כבר את כל החישובים הללו ולקחו זאת בחשבון. עובדה היא שהבנק מככב מזה שנים רבות בראש טבלת הבנקים מבחינת תשואה על ההון וגם מופיע במקום השני (אחרי בל"ל) במדד יחס היעילות.
 

ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"