האמת על שוק הרכב - האינטרסים של השחקניות, האינטרס של המדינה ולעזאזל הצרכן

"דו"ח רולניק – פרק 6 ברוני הרכב" זה השם שנתנו בכאן 11 ל'תחקיר' של גיא רולניק מעיתון 'דה מרקר' על ענף הרכב. אבל, זה מאותם 'תחקירים' שהמטרה בהם היתה ברורה מראש וכל האמצעים כשרים, גם לעגל, לסלף, להמציא. שלא תבינו לא נכון - יש הרבה מה לתקן בענף הרכב, ובקרב יבואני הרכב לרבות בשוק הריכוזי, ובביזפורטל טוענים כבר תקופה ממושכת שהמחירים גבוהים מדי, שהרווחים של היבואניות, הם רווחים עודפים בשל קרטל הרכב ומתבססים בכך על דוחות של מבקר המדינה.
 

כמה רכבים עולים על הכביש מדי שנה?

והנה הנתונים האמיתיים. למרות שבתוכנית הוצג שכל שנה עולים על כבישי ישראל 350,000 כלי רכב, המספרים אחרים לגמרי:

  רכבים חדשים, רכבים שנגרעים ורכבים נטו שמתווספים  

  רכבים חדשים

נטו, בין השנים 2019-2023 עלו על כבישי ישראל במצטבר 603,138 כלי רכב, או ממוצע שנתי של מעט פחות מ-121,000 כלי רכב בשנה. נתון הגריעות משמעותי על מנת להבין את הגידול בצפיפות התחבורתית בישראל שהיא בעיה אמיתית, שכן תקציבי פיתוח תשתיות הכבישים לא עומדים בקצב גידול צי הרכב בישראל. 
 

מה המחיר הממוצע של רכב חדש?

ואז מגיעים לעלות הממוצעת לרכב. בתוכנית דיברו על 200,000 שקל לרכב. נתון הממוצע הוא מעט טריקי. ראשית אין בעיה להגיע לממוצע, הנה הוא לפניכם:

 
זוכרים את ה-350,000 מכוניות? עכשיו תכפילו ב-200,000 שקל למכונית, והגעתם לסכום אסטרונומי של 70 מיליארד שקלים בשנה! בחמש שנים 350 מיליארד שקלים ואתם  עושים את ההקשר המיידי שזה הכסף שזורם לכיסי היבואנים. אז אכן זורם כסף גדול ליבואנים, אבל לא עד כדי כך - הסכום עצמו נמוך ב-35%, ויש גם מיסוי שהמדינה גובה שהוא חלק הארי מהסכום המצטבר. בסוף יום, מדינת ישראל עם מדיניות המיסוי שמייד נגיע אליה, היא זו שמעוניינת במחירים גבוהים.

ובכל מקרה, גם מחיר ממוצע לפי נתוני משרד התחבורה גם הוא נתון שגוי. אסביר: הנתון הרשום הוא לפי נתוני רשות המיסים. לכל רכב יש מחיר רשמי ברשות המיסים. זה מחיר המחירון הרשמי אותו דיווח יבואן הרכב לרשות המיסים לצורכי חישובי מס כאלה ואחרים. כמה כלי רכב נמכרו במחיר הרשמי קשה מאוד לדעת. כשאתם מגיעים ליבואן רכב ועושים לכם הנחה מהמחירון הרשמי, מבצע קד"מ כזה או אחר או עסקאות 0 ק"מ – המחיר בפועל לעסקה נמוך באלפי שקלים עד עשרות אלפי שקלים מהמחיר הרשמי.

 

מחיר ממוצע לעומת מחיר חציוני

השוק המוסדי – ציי רכב וחברות ליסינג מחדשים מדי שנה עשרות אלפי כלי רכב, ההערכות הן שבין שליש לחצי מכלי הרכב החדשים הנמכרים בישראל מגיעים לציי רכב. אותם גופים עסקיים לא משלמים מחיר מחירון. אפילו לא קרוב לו. אם ניקח חישוב של 5% הנחה, מדובר בכמעט 10,000 שקל, וההנחות גדולות משמעותית. ולכן המחיר הממוצע בפועל אותו קיבלו יבואני הרכב עבור המכוניות שהם מכרו בישראל נמוך להערכתי בכ-10% עד 15% מהרשום כאן, מה שאומר שמחיר ממוצע לרכב בשנת 2023 לא היה 200,000 שקל, אלא איפשהו בין 170 ל-180 אלף שקל.

אבל גם נתון הממוצע האמיתי הוא מעוות. קחו 20 קיה פיקנטו שעולה 100,000 שקל כל אחת, וקחו פרארי אחת שעולה 2 מיליון שקלים. ביחד יש לנו 21 מכוניות שהמחיר הממוצע שלהן עומד על 190.5 אלף שקל. אתם מתחילים להבין את העיוות? 

נכון יהיה להתייחס לנתון החציוני, אבל אליו הרבה יותר קשה להגיע, תחשבו על קובץ עם 350,000 שורות, רגע סליחה, 270,000 שורות. צריך לסדר לפי מחיר מלמעלה למטה (או הפוך) ולראות מה יש בשורה 135,000. כנראה שמדובר באזור ה-140 אלף שקל. 
 

בעלי השליטה בחברות הרכב

ואז עוברים לבעלי השליטה. 10-12 בעלי שליטה, שמתחרים בינם לבין עצמם על כיסו של הלקוח. אבל תוכנית הטלוויזיה התמקדה בארבע משפחות – חורש (יוניון מוטורס - טויוטה) אונגר (טלקאר - קיה), חרל"פ (כלמוביל – יונדאי, מרצדס, ועוד) ו... רו"ח יצחק סוארי (אלייד – צ'מפיון יבואנית סקודה, פולקסווגן ועוד). רו"ח סוארי עומד בראש קבוצת אלייד. הוא אינו הבעלים של קבוצת אלייד. קריאה קצרה בויקיפדיה על קבוצת אלייד מעלה מידע מעניין מאוד על מבנה הבעלות. דבר אחד ברור, רו"ח יצחק סוארי אינו הבעלים.

מעבר לכך, בענף יש 10-12 מתחרים חזקים, לא ארבעה. ובכלל - האמת היא שבכל רגע נתון כל אחד מכם, לרבות חברות ליסינג וציי רכב, יכולים לפנות לאחד מהיבואנים המקבילים ולקבל כל רכב, אבל ממש כל רכב.

 

יבוא מקביל - כל אחד יכול

יתרה מזה, כל אחד מכם הקוראים יכול להיות היום יבואן רכב זעיר. החסמים כמעט ולא קיימים היום. האמת היא שהייבוא המקביל פורח בשוק היוקרה ולא לחינם. בסגמנטים העממיים היבואנים מקבלים מחירים תחרותיים מהיצרנים כדי שיוכלו לעמוד בתחרות המקומית, וליבואנים המקבילים אין פערים שניתן להיכנס אליהם ולהרוויח בהם.

ועוד לעניין היבוא המקביל – פתח המחוקק את האפשרות לייבא רכב בייבוא מקביל. מעט מאוד יבואנים מקבילים עוסקים בפרסום. הרי אם אני מביא מרצדס בייבוא מקביל, אני לא צריך לדאוג לתדמית של מרצדס, למותג. את זה עושה עבורי בחינם חברת כלמוביל. אני גם לא צריך לדאוג למחסן חלפים או שירות לאורך זמן. עושים את זה עבורי בחינם. 
בתוכנית היתה עדות שבה לא נאמר דבר אבל נרמז, בהנחה שהצופים כבר יעשו את הקישור לבד. על זה איימו, להוא נשרף מחסן חלפים, לזה עצרו משלוחים, והמבין יבין. אין שום סכסוכים אחרים בענף – רק יבואנים שנלחמים בכל מי שנתפס כאיום. אין סכסוכים עסקיים, אין הונאות ביטוח, אין גביית דמי חסות, אין שריפות כתוצאה מקצרים חשמליים (גשו לראות את הסטטיסטיקה המבהילה של רשות הכבאות. זה יגרום לכם לעצור עכשיו ולקנות מטפים לבית), 

השותפה ברווחים - מדינת ישראל

ואז נכנס השותף הבכיר שהוא מדינת ישראל. צייר צבי נטע, יו"ר ומנכ"ל של קבוצת מכשירי תנועה, תמונה לפיה רכב שמחירו לצרכן 226 אלף שקל מניב למדינה מיסים ישירים בגובה 126 אלף שקל. 100 אלף שקל נשארים אצל היבואן. מהם הוא משלם על הרכב ליצרן, משלם הוצאות כמו שכירות, ארנונה, חשמל, אגרות שילוט מטורפות ובעיקר – שכר לעובדים. כמה 'רווח' נשאר ליבואן מכל רכב? אני משער שאלפים בודדים, אולי רבבה פלוס. אני חייב לציין שאנשי המערכת שקוראים את הדוחות הכספיים של החברות חושבים שזה יכול להגיע גם לשתי רבבות במקרים מסוים ובעיקר אצל הגדולות.

המדינה מרוויחה יותר -  זוכרים את הוצאות השכר? אז גם מהן נהנית המדינה בצורה של מס הכנסה. 

ומילה ליבואני הרכב - אין בטור הזה שום רצון להגן עליכם. אתם עושים כל מה שאתם יכולים על מנת לזכות ביחס שתואר בתוכנית ובחשדנות מהציבור. מחירי החלפים מוגזמים בכל קנה מידה. אתם יכולים להוזיל אותם. אתם יכולים להוזיל את עלות 'שעת עבודה' במוסכים שברשת שלכם. אתם לא עשיתם עדיין את ההתאמות הנדרשות לשירות שאתם נותנים לכלי רכב חשמליים שלמעשה לא מצריכים כמעט שום טיפול, אבל אתם חוששים מירידת רווחי העתק מהתחום ולכן מייצרים שגרות טיפולים שלא קיימות. הלקוחות שבויים שלכם כדי לשמר את האחריות. אז לפני שאתם מלינים על התקשורת, שווה שגם תעיפו מבט במראה ותשאלו את עצמכם – זה מגיע לנו?