מונולוג של עובד בנק - "הבן שלי רצה שאסדר לו עבודה בבנק, אמרתי לו - 'השתגעת, מה פתאום?"'

כן, הבנקים הרוויחו המון, וזו לא שנה ראשונה וגם לא האחרונה. אני לא רוצה להתייחס לבנק שאני עובד בו, אבל שברנו את השיא של השנה הקודמת. נשבור את השיא גם בשנה הבאה. המנכ"ל אופטימי מאוד, ההנהלה אופטימית. אנחנו העובדים משתכרים טוב, אבל ממש לא מצוין. יש לנו תדמית של בטלנים, זה כבר מזמן לא נכון. הסניפים כבר לא מלאים בעובדים, יש תהליכי פיטורי מאוד רחבים בשנים האחרונות וזה החריף בקורונה. העומס על כל עובד עלה. בסניפים עובדים הכי קשה, גם במנהלה יש עבודה קשה מבעבר. 

הרבה אנשים מקנאים בי - אל תקנאו בנו. אני לא ממליץ על עבודה בבנק. אתה חי בידיעה שמתישהו לא יצטרכו אותך, שמתישהו תהיה מיותר. אתה מושך זמן, אבל יש מועקה מסביב. בהדרגה נעלמים אנשים, וההנהלה כבר לא מתביישת להגיד שבעתיד יהיו פחות עובדים. אתם מקנאים במשכורות, אבל אני לא מהמבוגרים שמרוויח הרבה, אני מקבל בהחלט טוב, הצעירים שהגיעו אחריי מקבלים פחות. בנק זה לא הייטק וזו לא עבודה פשוטה וקלה. זו גם לא עבודה עם קידום ואין לרובנו סיפוק או אתגר. יש כאן תקיעות ואחרי כמה שנים בבנקים, אתה הופך לבינוני גם אם אתה לא רוצה. הרי לא משנה כמה תשאף, תשפיע, תקדם יוזמות, אתה בורג קטן במערכת ובסוף הבוסית שלך גם תגנוב לך את הקרדיט. 

אני מרגיש שזה לא המקום הנכון בשבילי כבר הרבה שנים, אבל אין לי את האומץ והיכולת לעשות צעד ולעזוב. זה נוח, יש תנאים מסביב. רק שככל שעובר הזמן אני מבין שאני בדרך החוצה. עוד שנתיים, עוד שלוש, עוד חמש אולי עוד 10 שנים. מתישהו יהיו חצי עובדים וזה כבר אחרי שצמצמו קרוב לחצי.

• מנהלים סוג ב' - רווחים סוג א'
• ארבע מבין שש החברות הגדולות בבורסה הן בנקים - זו תעודת עניות להנהלת הבורסה

הבן שלי סיים צבא. לפני שבועיים הוא שאל אותי אם אני יכול לסדר לו עבודה בבנק? אשתי הצטרפה לשיחה וחשבה שזה רעיון טוב. "השתגעתם, מה פתאום" אמרתי להם - "הלוואי והייתי יכול לצאת מהבנק". הסברתי להם שזאת תחושה איומה להיות במקום שאתה יודע שמתישהו לא יהיו צריכים אותך ותלך הביתה, זו תחושה קשה לדעת שיש פיטורים ואף אחד לא חסין. הסברתי שאין כבר אתגר וסיפוק, יש מסביב תחושה של תקיעות. איך אפשר לעבוד במקום כזה. אשתי דיברה על הכסף והתנאים ושבסוף חלק גדול מהעבודות הן שגרתיות. "את עצמאית ונהנית כל יום בעסק שלך, אז על מה את מדברת?" התחלתי לכעוס  ובכלל - "כסף ותנאים הם סיבה להישאר במקום שאתה לא מרוצה בו?" היא יודעת שאני לא מרוצה, כנראה שלא הבינה עד כמה. ואז הם אמרו לי ומה עם עבודה זמנית? אבל לסדר לבן שלי עבודה זמנית, זה לפתוח לו את הדלת. גם אני הגעתי כעובד זמני ונשארתי 20 שנה. לא רוצה שהוא יתקרב לבנק.

אני לא רוצה שתחשבו שאני מתלונן. אתם לא צריכים לקנא בי וגם לא לא עליי. אני מרוויח כמעט כפול משכר ממוצע ויש תוספות מסביב. אני גם זה שיצאתי מהעבודה לקחת את הילדים מהגן. יש גמישות גדולה, אבל יש פחד באוויר. יש הבנה שלא רוצים ממך הרבה, רוצים אותך טוב בנישה שלך, בתפקיד שלך, בלי ראש גדול, בלי לשנות את העולם. יש הרבה שזה מתאים להם, גם לי זה התאים הרבה שנים, אבל בשנים האחרונות כבר לא. אני מרגיש על אוטומט, זה לוקח ממני את שמחת החיים. 

וחוץ מזה חושבים שאני איזה עשיר, באים אליי בטענות שקשורות להתנהלות מול בנקים. גם חברים, גם שכנים. זה כאילו בצחוק, אבל הם חושבים שאני מסודר כלכלית בזכות העבודה בבנק, האמת שאני מסודר כלכלית, אבל זה בעיקר בזכות העסק של אשתי. זה גם לא נוח להיות בצד המבוקר. שואלים אותי למה הבנקים לא נותנים ריבית, למה העמלות גבוהות? נו, מה אני אגיד להם, שאין לי מושג איך זה עובד ושאומרים לנו בהנהלה שכל הבנקים האחרים עושים את זה, אז למה אנחנו לא? ושזו אחריות של הציבור לבקש הורדת עמלות ותנאים לריבית? אני לא באמת יודע ומבין בזה, אני רק יודע שאני מקבל כעובד בנק סטיגמה. לא הכי אכפת לי מזה, אבל מילא אם זה היה נכון או קשור למציאות. המציאות של עובד בנק היא פחד מתמיד שאתה בדרך החוצה, לצד חוסר עניין וחוסר סיפוק