האסטרטגיות מלוות בגרפים ודוגמאות מהפשוטות ביותר אל המורכבות ביותר. בכל שבוע יפורסמו שתי אסטרטגיות מסחר. תחילה יוצגו אסטרטגיות פשוטות שתכליתן להוות בסיס חיוני להבנת האסטרטגיות האחרות. לאחר מכן, אסטרטגיה אחת פשוטה לסוחרים חדשים ואסטרטגיה מורכבת למנוסים יותר. בגרפים המצורפים המדד נמצא ב-1000 נקודות, ריבית 5% סטיות התקן 20% והימים לפדיון לפי הכתוב במקרא של כל גרף וגרף.

אפשרויות הפעולה של המשקיע הסולידי בשוק המעו"ף הינן מכשירים נגזרים בעלי מנוף גבוה, המאפשרים מרחב פעולה למשקיע הסולידי באותה מידה שהם נותנים אפשרויות פעולה לספקולנט.

אפשרות ראשונה ומיידית הינה קניית הנכס וקבלת הצמדה כלשהיא לנכס המוביל, בצורה שפורטה באסטרטגיית קניית נכס מוביל ע"י אופ' CALL. באסטרטגיית פיקדון ג'מבו, המשקיע הסולידי מפנה את הונו אל הריבית חסרת הסיכון, ומשקיע חלק מסוים ממנה באסטרטגיות ממונפות ביותר בקומבינציות נגזרים על הנכס המוביל. בתרחיש החיובי מקבל המשקיע ריבית גבוהה מהריבית חסרת הסיכון. בתרחיש השלילי ההפסד מוגבל וידוע מראש (ריבית אפקטיבית הנעה בין אפס לבין הריבית חסרת הסיכון הקצרה, ועל כך בדוגמאות שבהמשך).

אפשרויות נוספות, שהן האסטרטגיות הנפוצות ביותר בפעילות, הן המרווח והפרפר - בשל המנוף הגדול המתקבל כאשר פועלים באזור הכסף או מחוצה לו (ראה הרחבה באסטרטגיות מרווח ופרפר), ובאמצעותן אדגים את יצירת האסטרטגיה. יחד עם זאת, ניתן למעשה להשתמש בכל אסטרטגיה אחרת בה ההפסד מוגבל וידוע מראש.

שלוש ההחלטות שצריך לקבל לפני שפועלים:

1. בחירת המרווח או הפרפר אותם רוצים לקנות. ההחלטה תלויה במספר גורמים המפורטים באסטרטגיות הפרפר והמרווח. הם תלויים בעיקר בהערכתו של המשקיע לגבי הכיוון הצפוי לנכס המוביל, העלות, המנוף, וההסתברות להרוויח מהאסטרטגיה. בדוגמאות הבאות נשתמש במרווח ובפרפר באזור הכסף.

2. היחס בין עלות הפרפר (או המרווח) לבין ההון המופנה לאפיקים נושאי ריבית.

נניח לדוגמא שהריבית הנומינלית חסרת הסיכון לטווח קצר על פיקדונות בנקאיים או מלווי מדינה קצרים הנה 5% לשנה. המשקיע הזהיר והסולידי יכול לקנות פרפרים בעלות של 1% בלבד (במונחים שנתיים) על ההון שהשקיע באפיק זה (הערה: הריבית מחושבת עד מועד פקיעת האופציות), ולקבל תשואה מינימלית של 4% במקום 5% בתרחיש הגרוע של הפרפר (בו יאבד את כל השקעתו בפרפר) או תשואה של 15% בתרחיש הטוב של האסטרטגיה.

בגרף מס' 1 ו-2 ניתן לראות את הרווחיות של האסטרטגיה בהשוואה לנכס מסוכן ולנכס חסר סיכון, הן במונחים תקופתיים והן במונחים שנתיים.

הערה: התשואות בגרפים הבאים (אלא אם צוין אחרת במפורש) הן במונחי פקיעה.

בגרף 3 ו-4 אנו רואים משקיע שקנה פי 2.5 פרפרים מאשר המשקיע הראשון אך השקיע את אותו ההון העצמי באפיק הריבית חסרת הסיכון, להלן פונקציית הרווחיות שלו (שוב, מול האפיק חסר הסיכון ומול האפיק בעל הסיכון).

משקיע שלישי התחכם וטען כי הוא מוכן לקנות פרפרים בכל הריבית שיקבל מהונו העצמי (בכל הדוגמאות מדובר באותו היקף של הון עצמי), ולכן מינף את תיקו כך שיקבל תשואה שנתית של 40% בתרחיש הטוב ו-0 תשואה במקרה הרע (ראה בגרפים 5 ו-6).

אם יקנה המשקיע פרפרים בעלות הגבוהה מהריבית שיקבל על הונו העצמי הרי שבתרחיש הרע יכרסם בהונו ולכן אסטרטגיה זו הנה בגדר ספקולציה (מפורטת באסטרטגיית הפרפר) ולא עונה להגדרות המשקיע הסולידי.

בנקודה זו יכול לקבל המשקיע החלטה שלישית (לגבי שילוב הנכס המסוכן בקומבינציית האסטרטגיה) אך היא תפורט כבר באסטרטגיה הבאה (שילוב של פק"מ ג'מבו עם קניית הנכס המסוכן עצמו).

המשקיע יכול גם לנהל דינמית (ע"פ כללים מסוימים) את המרווח אל הכסף בכל תנודה מינימאלית אשר מבצע נכס הבסיס. בצורה זו נמצא המשקיע תמיד באזור הכסף וצריך לחשב סטופ לוס מצרפי עד גובה הריבית הפוטנצאלית כיוון שאסטרטגיות מסוג זה לא מבטיחות מינימום תשואה סטטי ולגביהם יש דיון מורכב בהמשך באסטרטגיות דינמיות.

בגרפים 7 ו-8 רואים את הרווחיות של המשקיע השלישי במידה שיחליט לממש את השקעתו שבוע לפני הפידיון בכול מקרה! סעיף זה חשוב במיוחד שכן לפרפר יש פונקציית רווח מאוד מעניינת כאשר מממשים אותו בתחילת השבוע לפידיון ולא בפקיעה. טווח הרווחיות עולה בעוד גודלה יורד ויש חשיבות גדולה למספר הימים שבהם מחליט המשקיע לממש את פוזיציית הנגזרים ממש לפני הפקיעה.

גרפים 9 ו-10 הם דוגמאות דומות לאלו שהזכרתי קודם אך כאן המשקיע השתמש באסטרטגיית המרווח במקום באסטרטגיית הפרפר. הגרף הראשון מראה את הרווחיות בעת הפקיעה וזה שאחריו מראה מימוש בתחילת שבוע הפקיעה.