הבטחות מול מציאות: תעשיית הנפט בעידן טראמפ

ענף הנפט בארה"ב נמצא בעמדה בעייתית. אחרי תקופה ארוכה של יחסים מתוחים עם הממשל הקודם, יצרניות האנרגיה קיוו שחזרתו של טראמפ לשלטון תפתח עבורן אפשרויות חדשות לפיתוח משאבים בקרקעות ציבוריות, הקמת מערכות להובלת גז טבעי, והפחתת פיקוח ממשלתי. במקום זאת, הן מגלות שמדיניות המכסים והעימותים המסחריים שמוביל הנשיא עלולים להוביל להאטה כלכלית ולנפילה ארוכת-טווח במחירי הנפט.

הבלבול התחיל כבר בשלבים המוקדמים של הכהונה הנוכחית, כשדוברים רשמיים בממשל טראמפ התחילו להדגיש את התועלת במחירי נפט נמוכים והציגו תפיסה לפיה תעשיית הנפט והגז יכולה להצליח גם כשמחיר החבית עומד על 50 דולר בלבד. מפיקי פצלי הנפט דחו גישה זו בתוקף.

במפגש האנרגיה המרכזי שהתקיים ביוסטון לאחרונה, בכירים בחברות נפט וגז הביעו בפומבי תמיכה במיקוד שמעניק הממשל החדש לנושאי אנרגיה, ובביטול ההגבלות על אישורי תוכניות לגז טבעי נוזלי שהוטלו בתקופת ביידן. עם זאת, בדיונים לא פורמליים במהלך האירוע, השתלטה אווירה פסימית בנוגע להשלכות האפשריות של המכסים והסיכונים לירידת ערך. הבכירים התקשו להבין כיצד מהלכי טראמפ משתלבים עם ההבטחות הקודמות שלו להובלה אנרגטית אמריקאית.

למעשה, אין בכך הפתעה גדולה. טראמפ כמועמד התחייב לשני יעדים סותרים: פריחה בהפקה מקומית לצד עלויות אנרגיה מינימליות - שילוב שקשה עד בלתי אפשרי להשיג. בדומה לראשי מדינה קודמים, טראמפ נוטה להעדיף מחירי אנרגיה זולים, במיוחד לאור התחייבותו לבלום את עליית יוקר המחייה. אולם המסלול לכך רצוף מכשולים.

• אופ"ק חותכת את תחזית הביקוש לנפט ל-2025 - ומזהירה מהשפעות מדיניות הסחר
• הפלסטיק והתחבורה בראש: החברות שנהנות מהירידה במחירי נפט

האתגרים של טראמפ

ראש המדינה מחזיק בהשפעה מצומצמת על כמויות ההפקה. נכון, הוא קובע מדיניות לגבי חכירת שטחים ואישורי פעילות בקרקעות ממשלתיות, אבל אלו מספקות רק כרבע מתפוקת הנפט הגולמי במדינה. הססמה "לקדוח ולקדוח" שמזוהה עם טראמפ מנותקת מהמציאות בשטח.

קבוצות הניהול במאות תאגידי נפט וגז שמחליטות על השקעות המשפיעות על התפוקה, מתייחסות לאיתותים משוק ההון ולא מהזירה הפוליטית. בעקבות משבר הקורונה, יצרני הפצלים אימצו דפוס פעולה זהיר יותר בנושאי תקציב, כיסוי חובות וחלוקת רווחים. בעלי המניות הביעו שביעות רצון מגישה זו, והחברות לא ראו סיבה לשנותה. בנוסף, המיזוגים הרבים בתחום הפצלים העבירו חלק גדול יותר מהייצור לידי מספר קטן של שחקנים גדולים, מה שחיזק את המגמה של שמרנות פיננסית.

העלאת כמויות ההפקה אינה אפשרית עבור התעשייה ללא גיבוי של מחירים גבוהים. לפי מחקר עדכני של רשות הפיקוח הפיננסי בדאלאס, החברות צריכות מחיר של 65 דולר לחבית (במדד West Texas Intermediate שמהווה אמת מידה מרכזית בשוק האמריקאי) כדי שקידוחים חדשים יהיו כדאיים. לאחר דחיית המכסים "ההדדיים" של טראמפ ב-90 יום, מחיר ה-WTI קפץ מ-57 ל-63 דולר לחבית. אולם בתנאי השוק הנוכחיים, הסבירות לירידת מחירים גבוהה יותר מאשר לעלייה. תעשיית הפצלים הצליחה לשפר משמעותית את יעילות ניצול ההון בעשור האחרון, ושיפורים אלה יימשכו גם בתקופה של מחירים נמוכים. כאשר ה-WTI נע סביב 60 דולר לחבית, הרחבת ההפקה כנראה אינה אפשרית.

• הקו הכחול מתעכב: הקבלן הסיני בחוץ
• אנרג'יאן ושותפות תמר יספקו גז לתחנת קסם תמורת 2.8 מיליארד דולר
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בנוסף, אחרי תקופה ארוכה של ריסון בהפקה, ברית מדינות הנפט ושותפיהן (OPEC+) החליטו לסיים את מדיניות צמצום התפוקה. בתחילת אפריל, הקבוצה הכריזה על הגדלת ההפקה ב-411,000 חביות יומיות החל מהחודש הבא. מספר גורמים השפיעו על החלטה זו. ערב הסעודית ומפיקות אחרות מתוסכלות מהפרת המכסות על ידי קזחסטן ועיראק ועשויות לרצות להעניש אותן. אך נראה גם שמדובר בניסיון לבדוק את יציבות יצרני הפצלים. עוד לפני הירידה החדה במחירים לאחרונה, התחזיות הצביעו על האטה משמעותית בגידול התפוקה האמריקאית השנה. כעת ריאד מרגישה בטוחה יותר להפעיל לחץ נוסף.

מנטליות של מבצר

תגובת תעשיית הנפט והגז האמריקאית תהיה כנראה אימוץ גישה מגננתית. החברות יעכבו פעילויות, יקצצו בהשקעות, יבטלו חוזים עם אסדות קידוח, ויחפשו אפשרויות לחיסכון. השפעות צעדים אלה יורגשו בכל ענף שירותי הקידוח ובקהילות שתלויות בו. זוהי תקופת מבחן שמזכירה עובדה בסיסית: ללא קשר לזהות המנהיג בוושינגטון, קשה לשלוט בשוק מורכב וגלובלי שנשען בסופו של דבר על ביקוש איתן. בינתיים, המצב הכלכלי הכללי מחייב זהירות. השגת עמדת כוח אנרגטית נראית כיעד רחוק מהמציאות.

בזירת הנפט הבינלאומית, תנודתיות היא דבר שגרתי, אבל הסתירה בין הציפיות הפוליטיות לאילוצים הכלכליים יוצרת אתגר מיוחד עבור התעשייה האמריקאית. חברות האנרגיה המקומיות מנסות למצוא דרך בין הבטחותיו של טראמפ למציאות התחרותית של השוק העולמי, כשהן נושאות באחריות למיליוני עובדים ומשקיעים שתלויים ביציבותן. האסטרטגיה הכלכלית של הממשל, במיוחד בתחום הסחר הבינלאומי, מעמידה בספק את תחזית הצמיחה הקרובה של המשק. האטה אפשרית תגרום לצמצום הדרישה לדלקים, מה שיחמיר את מצוקת ענף הנפט. זהו מעגל שלילי שעלול להקשות עוד יותר על השגת המטרות הכלכליות שהממשל הציב.

אף שטראמפ התחייב להקל ברגולציה ולאפשר הרחבת פעילות הקידוח, קיים פער ניכר בין ההצהרות ליכולת ההשפעה הממשית על התפוקה. מרבית הקידוחים בארה"ב מתבצעים באדמות פרטיות, שם השפעת הממשלה הפדרלית מוגבלת. כמו כן, תאגידי האנרגיה פועלים על פי שיקולי כדאיות כלכלית והחזר השקעה, ולא יגדילו פעילות רק בגלל הכרזות מהדרג הפוליטי.

הסביבה העסקית בה פועלות חברות האנרגיה עברה שינוי מהותי מאז עידן הפריחה של ענף הפצלים לפני עשור. כיום, הגורמים המשקיעים תובעים יותר אחריות פיננסית, תשואות גבוהות יותר, ופחות הרחבה בכל מחיר. חברות הנפט הפנימו את המסר מהתרסקויות המחירים הקודמות, והן מפגינות זהירות רבה יותר בהקצאת משאבים לפרויקטים חדשים.

אנרגיות מתחדשות

גורם משמעותי נוסף המשפיע על הענף הוא המעבר העולמי לאנרגיות חלופיות. למרות שהממשל הנוכחי אינו מעניק עדיפות לנושא האקלים, משקיעים מרכזיים ותאגידי אנרגיה רבים כבר מתכננים את צעדיהם העתידיים בעידן של הפחתת פליטות פחמן. העמימות באשר למדיניות האקלים העתידית מקשה על תכנונים ארוכי טווח בתעשיית הנפט והגז.

היחסים בין וושינגטון לבין אופ"ק, ובפרט עם ערב הסעודית, מהווים משתנה משמעותי נוסף. טראמפ טיפח קשרים הדוקים עם ריאד בתקופת כהונתו הראשונה, אך האינטראקציה ביניהן עשויה להשתנות לאור מדיניות המכסים שלו וההשלכות הכלכליות הגלובליות. המשך הגדלת התפוקה מצד ערב הסעודית ובעלות בריתה יגביר את הלחץ על מחירי הנפט.

אחד האתגרים העיקריים של הממשל הוא השילוב בין אינטרסים מנוגדים: מחד, תמיכה בתעשיית האנרגיה המקומית שזקוקה למחירים גבוהים יחסית כדי להיות רווחית; מאידך, שמירה על מחירי דלק נוחים לאזרחים, מהלך שנחשב הכרחי לריסון האינפלציה ולשימור התמיכה הציבורית. גם אם המחירים יתייצבו בטווח של 60-65 דולר לחבית, פרויקטים רבים בתחום פצלי הנפט לא יהיו כדאיים מבחינה כלכלית. התאגידים יבחרו להתמקד באתרי הפקה קיימים ורווחיים, ויימנעו מהתרחבות משמעותית. מצב זה עלול ליצור אתגרים בשוק התעסוקה במדינות מפיקות נפט דוגמת טקסס, צפון דקוטה וניו מקסיקו.