אבי ליכט: "להוציא את דלק ונובל אנרג'י בכוח מ'לוויתן', זה תהליך שהיה לוקח לנו לפחות 8 שנים - והנזק בינתיים הוא עצום"

דיוני ועדת הכלכלה נמשכים כחלק מהליך ההתייעצות לקראת החתימה על סעיף 52 ע"י שר הכלכלה שהינו גם ראש הממשלה. אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפט לממשלה, אמר דברים דרמטיים. "בדצמבר 2014 עמדנו בפני צומת קבלת החלטות מקצועית ואני אומר מקצועית כי הצוות עבד בהתחלה באופן עצמאי לפני שהוא הביא את ההמלצות שלו, ואני רוצה להציג את מערכת האילוצים המשפטית שעמדה בפנינו. אחרי שהממונה חזר בו מהצו המוסכם היינו יכולים לבחור ללכת בכל הכוח - להעיף, להרוס, ולהוציא את נובל ודלק, לפזר את כל השוק ולסדר אותו מההתחלה. ואני מודה שחלק מהמעורבים בתחילת התהליך חשבו שיש לבחון ברצינות את החלופה הזו אבל בסוף כפקידי ציבור אנחנו מחויבים לבחור מהראש ולא מהבטן".

ליכט המשיך ואמר כי "החלופה היותר אגרסיבית נבחנה אצלנו בכובד ראש והגענו למסקנה שהיא לא חלופה מיטיבית ואני אסביר למה. כשנכנסים לתוך מהלך כזה שהוא מהלך משפטי מאד מורכב וגם חסר תקדים צריך להעריך מראש את סיכויי ההצלחה. הגענו למסקנה שהסיכויים שנצליח להוציא בכוח את אחד המפעילים בתוך מאגר 'לוויתן' - לא גבוהים. ואבל גם אם היינו מצליחים ההליך המשפטי לפי חוק ההגבלים העסקיים היה נמשך להערכתנו לפחות 4 שנים."

"ואז היינו צריכים לתת להם זמן למכור. הזמן המינמלי למכירה כפויה הוא 4 שנים. כלומר אנחנו מדברים על מינימום 8 שנים ומקסימום 10 או 12 שנים. הנזק לא רק הכלכלי של סטגנציה בשוק הזה למשך 7, 8 או 12 שנה - הוא נזק עצום. ואנחנו מדברים על ה-Best case scenario ומה קורה אם לא היינו מצליחים למצוא מפעיל? לא עומדים פה בתור להיכנס למשק הישראלי והחשש הגדול שלנו היה שאם נוציא מפה בכוח מישהו אחר יבוא ויאמר אם אותו הוציאו בכוח אז גם אותי יוציאו בכוח".

עוד אמר ליכט כי "אני מרגיש שלם עם המתווה ואני חושב שההפעלה של סעיף 52 במקרה הזה היא נכונה. לא הייתה באמת חלופה אמיתית על השולחן שהייתה ממקסמת את שיקולי התחרות".

• איגוד הבנקים במכתב חריף: "המס מעמיד את ישראל בשורה אחת עם הונגריה"
• הבנקים זועמים: "המס מפלה ולא מידתי". האוצר: "הם מרוויחים הרבה"