במי להשקיע: בטסלה או ב-BMW?

לא כל החברות הציבוריות והגופים המוסדיים בשוק ההון שמפרסמים וולונטארית דוח אחריות תאגידית, עושים זאת ממניעים טהורים של שיפור העולם, כי אם מהצורך לשווק, לקדם ולבדל את עצמם ביחס למתחריהם בשוק.    לא מזמן שאלתי את אחד האנליסטים בשוק ההון הישראלי, במי היית משקיע: בטסלה או ב-BMW?; "תלוי אם אני לוקח בחשבון גורמי ESG או לא, בבואי לנתח את החברה", הוא השיב. מסתבר כי דווקא בעידן שבו העולם כולו ניצב בפני אתגרים בריאותיים וסביבתיים מהחמורים שידענו, גובר מאוד השיח החברתי סביב ה-ESG  (אחריות תאגידית בהיבטי סביבה). אין עוררין על כך שמדובר בתופעה מבורכת, אך גם כזו שטומנת בחובה לא מעט מורכבויות שלא ניתן להתעלם מהן.   בעיניים של משקיעים בשוק ההון, יהיו שיעדיפו להשקיע בBMW- שמצטיינת ברווחיות גבוהה ובממשל תאגידי טוב, גם בהנחה שמרבית המכוניות שלה מזהמות את הכדור עליו אנו חיים. לעומתם, יהיו שיעדיפו להשקיע בטסלה, שאמנם פחות חזקה בכל הקשור לממשל תאגידי, אולם משווקת מכוניות ידידותיות לסביבה, ובכך שומרת על הכדור עליו אנו חיים.   הקונפליקט של החברות והנה לכם קונפליקט: האם ראוי שגוף מוסדי "יקדש" עקרון שאינו במהות התכלית של חברה עסקית על פני עקרון של תשואה מרבית? כיצד מיישבים קונפליקט בין תכלית החברה לפעול בהתאם לשיקולים עסקיים הדוגלים בהשאת רווחים, לבין יישום מדיניות של ESG שלעיתים מתנגשים זה בזה?   לעניות דעתי, אם אני כמשקיע יכול להחליט לקנות חולצה רק מחברה שמקפידה על תנאי ייצור הוגנים ועל שימוש בבדים אקולוגיים, אז זה הגיוני אם אחליט להשקיע גם במניות של חברות שדוגלות במדיניות דומה. גם בחוק החברות ניתנת לכל חברה האפשרות לשקול שיקולים נוספים במסגרת  השאת הרווח, גם אם השיקולים אינם בעלי אופי עסקי גרידא. או במילים אחרות, כל חברה שלא תתאים עצמה למציאות המשתנה, ותפעל בהתאם לכך, עשויה לפגוע בטווח הארוך ברווחיותה ובפיתוחה העסקי.

השיח העולמי הגואה סביב יעדי ה-ESG מחייב מדינות, קרנות השקעה ותאגידים רבים בעולם לעמוד בהם, או להסתכן בדעת קהל לא אוהדת.   קחו לדוגמה את ענקית האופנה זארה, שהודיעה כי עד 2025 כל בגדי החברה יהיו מיוצרים מבדים ברי קיימא שלא פוגעים בסביבה. דוגמה נוספת היא הסקר שפרסמה חברת TIPA, מיד עם סיום שבוע האופנה בצרפת, לפיו 89% מהצרכנים בצרפת היו מעדיפים שהבגדים שהם מזמינים מהמוצגים הגדולים ייארזו בשקיות ביו-מתכלות מאשר בשקיות פלסטיק או נייר.   גם הרשות לניירות ערך הישראלית לא נשארה אדישה לתופעה, והמליצה בחום לחברות ציבוריות לפרסם באופן וולונטארי דוחות אחריות תאגידית. אך, לא ניכר שינוי במגמה - בשנת 2020 פורסמו לא יותר מ-26 (!) דוחות אחריות תאגידית בקרב חברות ישראליות. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בעלויות הגבוהות של יישום עקרונות ESG, ויש הסבורים כי אין שום סיבה שחברה ציבורית תישא בעלויות אלה.   הטרנד העולמי יימשך? אני, לעומת זאת, צופה שהמגמה העולמית סביב עמידה ביעדי ה-ESG רק תלך ותגבר בעולם, וראוי שבבואם לנתח חברות ציבוריות באופן מיטבי, משקיעים רבים ייקחו בחשבון גורמי ESG כחלק מתפיסה הוליסטית של ניהול סיכונים והזדמנויות, שכן בטווח הארוך תהיה לכך תרומה משמעותית ביכולתה של החברה להשיא רווחים למשקיעיה.   אז נכון, לא כל החברות הציבוריות והגופים המוסדיים בשוק ההון שמפרסמים וולונטארית דוח אחריות תאגידית, עושים זאת ממניעים טהורים של שיפור העולם, כי אם מהצורך לשווק, לקדם ולבדל את עצמם ביחס למתחריהם בשוק.   חברות רבות מחזרות אחר עובדים פוטנציאליים מתוך אמונה שעובדים אלה יעדיפו לעבוד בחברה שהעמידה ביעדי ה-ESG היא נר לרגליה – קרי, אתה לא רק בא להרוויח כסף, כי אם לוקח חלק בשיפור העולם. שורת הרווח והתגמול של העובד היא חשובה, ללא ספק. אך עם זאת, עובדים רבים יעדיפו לעבוד בחברות שעושות טוב ופועלות באופן שמשפר את איכות החיים על פני כדור הארץ מאשר חברות שחותרות להשגת תשואה ורווח מקסימליים.   אני מאמינה שככל שיותר חברות בשוק ההון הישראלי יאמצו יישום של עקרונות ESG, לא זו בלבד שהן לא תישארנה מאחור, בבחינת "לא מעודכנות", כי אם תהיה להן יכולת טובה יותר למדוד את ההשפעה על רמת ההתייעלות, שימור ההון האנושי, חיסכון בעלויות ועוד – שכולם יחד צפויים לתרום, בסופו של דבר, להבאת משקיעים נוספים לחברה ולדעת קהל אוהדת.  

הכותבת היא יועצת תקשורת, מנהלת מחלקת שוק ההון ב'אורנשטיין חושן – ייעוץ תקשורתי'