וורן באפט על הירידה בשווקים - "זו עלולה להיות רק ההתחלה"

וורן באפט, הגורו של השווקים השמיע לאחרונה אזהרה חריפה: ארצות הברית נמצאת על סף "מלחמה כלכלית". בדבריו, הוא הצביע על מדיניות התעריפים-מכסים כגורם מרכזי שיכול להוביל להסלמה כלכלית ולפגוע ביציבות השווקים. בעוד השוק האמריקאי נכנס לתחום התיקון, עם ירידות משמעותיות במדדים, באפט טוען שהמצב עלול להחמיר – והתעריפים הם חלק מהסיבה לכך. 

צריך להזכיר כי באפט כבר מזמן מתנהג ופועל כאילו הוא מצפה לירידות חדות - הוא מימש יותר משני שליש מהאחזקה באפל, הוא מימש אחזקות נוספות ולברקשייר שלו יש קרוב ל-340 מיליארד דולר במזומן שזה יותר משליש מהיקף הנכסים. בגדול כשליש מהנכסים הנוספים הם לא סחירים - חברות פרטיות בתחומי הביטוח, רכבות, אנרגיה ועוד ושליש מניות סחירות ששם אפל היא עדיין הבולטת, אבל משמעותית פחות מבעבר. ככשאלו את באפט לפני מספר חודשים למה הוא לא קונה, הוא אמר שאין כרגע עסק גדול במחיר שמתאים לו. עסקים קטנים יש - הוא למשל מגדיל החזקות בדומינוס פיצה. 

מכסים: "מעשה מלחמה" עם השלכות

באפט לא חוסך במילים כשהוא מדבר על תעריפים – מסים שמוטלים על יבוא של סחורות מחו"ל. "המכסים הם בעצם מעשה מלחמה במידה מסוימת," הוא אומר, ומדגיש שמדובר ב"מתקפה על סחורות". לדבריו, ההשפעה שלהם לא נעצרת בגבול – העלויות נופלות בסופו של דבר על הצרכנים והעסקים.

כדי להבין את דבריו, ניקח דוגמה פשוטה: תעשיית הרכב האמריקאית. ייצור מכונית בארצות הברית עולה כ-30,000 דולר, בעוד שבמקסיקו אותה מכונית עולה 25,000 דולר. בלי תעריפים, חברות יכולות לייבא ממקסיקו ולהציע מחירים נמוכים יותר, מה שפוגע בייצור המקומי. מכס של 25%, שמוסיף 6,250 דולר לעלות היבוא, הופך את המכונית ממקסיקו ל-31,250 דולר – יקרה יותר מהייצור המקומי. המטרה? להגן על התעשייה האמריקאית ולצמצם את גירעון הסחר, שהגיע ב-2024 ל-918 מיליארד דולר, לעומת 100 מיליארד בלבד ב-1995.

• קרן שמחזיקה 40% בברקשייר ונסחרת בדיסקאונט של 23% - האם היא מעניינת?
• עובד ברקשייר האתוויי ניחש נכון - וזכה במיליון דולר

המחיר: אובדן משרות ובעלות זרה

באפט מדגיש שיש מחיר כבד לגירעון הסחר הזה. "כשאתה קונה יותר ממה שאתה מוכר, אתה מוסר כספי השקעה למדינות אחרות," ומסביר שכסף שיוצא מהארץ חוזר בדמות בעלות זרה על נכסים אמריקאיים – ממניות ועד נדל"ן. "אתה נותן להם תלושי בעלות על המדינה שלנו תמורת צריכה עכשווית גבוהה יותר ממה שאתה מייצר". לדוגמה, אם אמריקה קונה 5 מיליארד דולר בשעוני יוקרה ממדינה זרה בלי למכור בחזרה, הכסף הזה משמש את אותה מדינה לרכוש נכסים אמריקאיים, מה שמעביר חלק מהעושר העתידי של המדינה לידיים זרות.

ההשפעה השנייה היא אובדן משרות. כשסחורות זולות זורמות פנימה, תעשיות מקומיות נאבקות, ומפעלים נסגרים. דוגמה מובהקת היא דטרויט, שהייתה פעם עיר משגשגת עם 1.85 מיליון תושבים ב-1950, הודות לתעשיית הרכב ששלטה ב-85% מהשוק האמריקאי. אבל כשהתחרות הזרה גברה, שניים משלושת יצרניות הרכב הגדולות בדטרויט פשטו רגל ב-2009, והאוכלוסייה צנחה ל-600,000. ב-1979 היו כמעט 20 מיליון עובדי ייצור בארצות הברית, היום יש 12 מיליון, למרות שהאוכלוסייה גדלה. באפט רואה בכך עדות לכך שגירעון הסחר פוגע ישירות בעבודה המקומית.

הסיכונים: אינפלציה וחוסר ודאות

המכסים אולי נועדו להגן על הכלכלה, אבל באפט מזהיר מפני העלייה במחירים לצרכנים. הם גם יוצרים חוסר ודאות – עסקים מתקשים לתכנן השקעות, גיוס עובדים או הרחבה כשהמחירים והתחרות משתנים בפתאומיות.

• מה הגנבים מחפשים היום? ג'יפ רנגלר.
• המאבק ביוקר המחיה: האוצר מקדם תחרות בשוק הפיקדונות והאשראי
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

באפט גם לא חוסך ביקורת מוושינגטון. "הבעיה עם פוליטיקה היא שהיא דורשת פשרות קטנות לאורך הדרך," הוא אומר, ורומז ששיקולים קצרי טווח עלולים להחמיר את המצב. הוא לא מפרט על המדיניות הנוכחית, אבל ברור שהוא רואה את המכסים כחלק ממשחק גדול יותר – כזה שיכול להוביל ל"מלחמה כלכלית" מלאה.

התקווה: אמונה באמריקה

למרות האזהרות, באפט לא מאבד תקווה. "אני תמיד שורי לגבי חברות אמריקאיות," הוא מצהיר, ומדגיש שרוב הכסף שהוא מנהל יישאר מושקע בארצות הברית. "זה המקום הכי טוב," הוא מוסיף, ומזכיר את האמונה הוותיקה שלו: "לעולם אל תתערב נגד אמריקה". הגירעון והמכסים הם אתגרים, אבל מבחינתו לא כאלה שישברו את החוסן האמריקאי. השאלה היא אם השוק, שחווה תנודתיות וחוסר ודאות, חולק את האופטימיות הזו.