משפחה ממוצעת בישראל חוסכת 1,500 שקל בחודש, אבל חצי מהמשפחות מוציאות מעל ההכנסות - איך זה ייתכן?

חצי מהמשפחות בישראל לא מצליחות לחסוך וסוגרות את החודש במינוס, אבל כאשר לוקחים את הממוצע הארצי - משפחה ממוצעת בישראל מצליחה לחסוך כ-1,500 שקלים בחודש. איך זה קורה? כי הממוצע מוטה כלפי מעלה בצורה משמעותית: שני העשירונים העליונים (עשירונים 9-10, החמישון העליון) אחראי ל-38.8% מההכנסות בישראל. מנגד, שני העשירונים התחתונים מייצרים רק 7% מההכנסות בישראל, כך על פי נתוני הלמ"ס, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אז הנתון מוטה כלפי מעלה, חצי מהמשפחות לא מצליחות כלל לחסוך. יש עוד בעיות עם הנתונים, למשל - אדם שמחזיק ב-3-4 דירות ולא משכיר אותן ייחשב עני על פי נתוני הלמ"ס, כי אין לו הכנסה חודשית, אבל הוא לא באמת עני. גם סטודנטים נחשבים לעניים למרות שהם לא כאלה, הם רק בשלב שבו הם לומדים תואר ובהמשך הם יעבדו ויקבלו שכר. ובכל זאת, כך מודדים בעולם וגם הלמ"ס מודדת בצורה הזו ומנסה לתת אומדנים למשק וזה מה שיוצא לה.

בכל מקרה, על פי הנתונים, משק בית ממוצע בישראל מכניס נטו 16.6 אלף שקל בחודש, אחרי מסים. מנגד - משק בית ממוצע מוציא בחודש 15.1 אלף שקל. ההוצאות מתחלקות כך: 4,072 על דיור (27% מההוצאה), תחזוקת הדירה עוד 1,534 שקל לחודש (10%), ריהוט וציוד לבית 601 שקל בחודש (4%), עוד 2,241 שקל על מזון (14.8%), ירקות ופירות מקבלים משקל משלהן וההוצאה החודשית עליהם היא 583 שקלים (3.9%). חינוך בידור ותקשורת 1,645 שקלים בחודש (11%), תחבורה ותקשורת 2,231 שקל בחודש (14.8%), בריאות 967 שקל בחודש (6.4), הלבשה והנעלה 518 שקל בחודש (3.4%).

הנתונים נכונים לשנת 2021. אם תיקחו את האינפלציה של 5.4% בשנה האחרונה תקבלו עליה של 800 שקל בהוצאות החודשיות - כשהשכר בשנה האחרונה עלה פחות מהאינפלציה, כלומר ריאלית כח הקנייה הצטמצם קצת בשנת 2022.

לגבי הדיור - אם תיקחו את ה-4,072 שקלים לחודש ותכפילו באינפלציה ייצא לכם כ-4,280 שקל. אבל איך זה יכול להיות? כי הלמ"ס מדבר כאן, שוב, על ממוצע. בעפולה, דימונה, באר שבע וכו' משלמים פחות על שכירות ואלה מושכים את הנתון כלפי מטה. מעבר לכך - איך סופרים את אלה שלא משלמים שכר דירה (70% מהציבור)? הלמ"ס מחשב על פי נוסחה מעניינת - 'כמה הייתם משלמים על דירה'. ומה לגבי אלה שמשלמים משכנתא? הנתון הזה לא נכנס לנתונים הללו של הלמ"ס (כי זה הון) כך שמשפחות שמשלמות משכנתא עשויות לשלם יותר מהנתון הרשמי (ולכן גם לחסוך פחות).

אז על פי הנתונים הללו, חצי מהאוכלוסייה בישראל מצליחה לחסוך 1,500 שקל בחודש, שהם כ-18 אלף שקל בשנה. הבעיה היא שכמו שאמרנו - מדובר בממוצע. רוב הציבור לא באמת מצליח לחסוך את ה-1,500 שקלים הללו בחודש וסקרים חוזרים ונשנים מראים שחצי מהציבור לא מאמין שהוא יוכל לגייס 8,000 שקל להוצאה חד פעמית לא צפויה. זה חשוב כי זה אומר שרוב האנשים חיים 'מהיד לפה'. אבל הרי סביר להניח שפעם בכמה זמן תהיה הוצאה לא צפויה. 

זה אומר שכל אחד חייב לחשוב עם עצמו 'איך אני מצמצם קצת את ההוצאות שלי או מגדיל את ההכנסות שלי' כדי להגיע למצב שיש חיסכון חודשי משמעותי יותר, שלא תגיעו למצב שאתם מופתעים מהוצאה חד פעמית שלא תוכלו לעמוד בה. איך עושים את זה? עוברים על הטבלאות ובודקים - האם יש הוצאות שאתם לא באמת צריכים ויכולים לוותר עליהן? האם יש הוצאות שאתם משלמים בתשלומים (ומשלמים על כך ריבית) ואפשר לשלם במיידי? האם יש הוצאות שאפשר לדחות, ובינתיים לצבור חיסכון?

השאלה האחרונה היא הצעה חשובה להתנהלות כלכלית נכונה יותר של משפחה - לפני שמוציאים הוצאה כלשהי קודם כל חוסכים אותה, קודם כל דואגים שיהיה מספיק כסף להוציא אותה, כך נמנעים ממינוס (שהתוצאה שלו היא רק עוד מינוס ועוד כניסה למינוס והלוואות כדי לסגור את המינוס). במקום להגיע למצב שיש מינוס וצריך לסגור אותו - למנוע את המצב הזה מראש.

זה לא בהכרח קל, זה אומר שאולי צריך לוותר על חופשה, או על שידרוג של מוצר שממש רציתם. אבל זה חשוב. הבנקים כמובן שמחים מאוד אם אתם במינוס - הם נהנים מריבית על המינוס. גם חברות כרטיסי האשראי נהנות מכך. אבל אתם אלה שמפסידים. זה הכסף שלכם. לא עדיף לשמור אותו אצלכם?