בימים האחרונים השקל נחלש מעט מול הדולר והיו מי שייחסו את ההיחלשות הזאת ליוזמות של הממשלה לבצע שינויים במערכת המשפט. תרשים 1 מראה שבסוף חודש ינואר אכן הייתה החלשות של השקל מול הדולר. עם זאת, הפיחות בשקל הוא בממדים קטנים יחסית, לפחות בינתיים, והוא המשך של מגמה שנמשכת כבר מסוף 2021. זה מעורר את השאלה מה קובע את שערי החליפין, והאם שמועות על פעולות של הממשלה אכן יכולות להשפיע על שער החליפין. 

תרשים 1: שקל לדולר. מקור: בנק ישראל:

התאוריה הראשונה של קביעת שערי מטבע פותחה על ידי דיוויד ריקרדו, לפני למעלה מ-200 שנים. ריקרדו, יהודי בריטי ממוצא פורטוגזי שהמיר את דתו, היה מהכלכלנים הפוליטיים הראשונים, ואחד שהתיאוריות שלו משפיעות על מדע הכלכלה עד היום. ריקרדו הסביר ששערי מטבע נקבעים כך שבשיווי משקל, השווי של סחורות יהיה זהה בין מדינות.

הוא תיאר מצב שבו יש שתי מדינות עם טכנולוגיה דומה וכושר ייצור דומה, שבשתיהן מייצרים את אותם מוצרים. ההבדל בין שתי המדינות הוא שבאחת יש יותר זהב מאשר בשנייה, ולכן המחירים שם גבוהים יותר מאשר במדינה השנייה. אם שער החליפין לא יקבע כך שההבדלים הללו יילקחו בחשבון, התושבים מהמדינה שיש בה יותר זהב יעדיפו לרכוש את כל המוצרים במדינה שבה המחירים נמוכים יותר. הביקוש למוצרים במדינה שבה המחירים נמוכים יוכפל, בזמן שהביקוש למוצרים במדינה שבה המחירים גבוהים יהיה אפס.

מה שמביא את השווקים לשיווי משקל הוא שערי החליפין. כדי לרכוש מוצרים במדינה שבה המחירים נמוכים, הקונים מהמדינה שבה המחירים גבוהים צריכים קודם לרכוש את המטבע של המדינה שבה המחירים נמוכים. לאנשים במדינה שבה המחירים נמוכים אין סיבה למכור להם את המטבע שלהם, מכיוון שכל עוד פערי המחירים נשארים בעינם, אין להם מה לקנות במדינה שבה המחירים גבוהים. האנשים במדינה שבה המחירים נמוכים יהיו מוכנים למכור את המטבע שלהם לקונים מהמדינה עם המחירים הגבוהים רק אם הם יקבלו עבור כל מטבע מספיק כדי לרכוש מוצרים במדינה עם המחירים הגבוהים. השווי של המטבע של המדינה עם המחירים הנמוכים עולה, ובסופו של דבר, המחירים, אחרי ההמרה בשער החליפין, זהים בשתי המדינות.

המודל של ריקרדו הוביל למה שמכונה מודל של PPP – שוויון כוח קנייה (Purchasing Power Parity). שערי החליפין אמורים להיקבע כך שהמחיר של מוצרים זהים יהיה שווה בין כל המדינות שיש ביניהן מסחר. אחת הבעיות עם המודל של PPP, אבל, היא שיש הבדלים בין מוצרים בין מדינות שונות. בנוסף, ישנם גם מוצרים, בעיקר בענפי השירותים, שקשה עד בלתי אפשרי לסחור בהם בין מדינות. למשל, אי אפשר להעביר שירותי דיור בין מדינות, ויש מעט מאוד אנשים שיטוסו למדינה אחרת רק בשביל תספורת או ארוחה במסעדה.

בעיה אחרת עם המודל היא העובדה שלמרות שבטווח הארוך שערי חליפין אכן נקבעים במידה רבה על פי היקף הסחר בין מדינות, בטווח הקצר, יכולים להיות זעזועים גדולים בשערי החליפין שאין להם שום קשר למסחר. תרשים 2 מדגים את התופעה הזאת. התרשים מראה את העודף בחשבון השוטף של ישראל במיליוני דולרים, כלומר את הפער בין סך הייצוא והייבוא, ביחד עם שער החליפין - שקל-דולר. אפשר לראות שכמגמה, ככל שהעודף בחשבון השוטף גדל, המחיר של הדולר יורד, כלומר השקל מתחזק. אבל בטווח הקצר ישנם זעזועים די גדולים בשער השקל-דולר, שאינם תואמים את המגמה הכללית.

הזעזועים האלה של טווח-קצר הם קשים מאוד להסבר. מספרים שג'ון מיינרד קיינס, אחד מאבות המקרו-כלכלה המודרנית, עבד כסוחר מט"ח בצעירותו. אחרי תקופה שבה הוא מאוד הצליח במסחר, הוא הימר על המטבע הלא נכון, והפסיד סכומים גדולים. המסקנה שלו הייתה שאי אפשר להמר על מטבע רק בגלל שהכוחות המקרו כלכליים פועלים בכיוון מסוים, בגלל שהשווקים יכולים להישאר לא רציונליים יותר זמן מכפי שמשקיע יכול להישאר נזיל.

קיינס קרא למה שגורם את הזעזועים של טווח קצר "animal spirits", מעין רוחות רפאים שיש להם חיים משל עצמם. הרוחות הללו נובעות מהאמונות של הסוחרים, וברגע שהסוחרים מפתחים ציפיות בכיוון מסוים, קשה מאוד לעצור אותן, מכיוון שהן מזינות את עצמן גם אם הן לא נתמכות על ידי נתונים מקרו כלכליים. משום כך, קובעי מדיניות מאוד נזהרים מלהעיר את הרוחות, מכיוון שהן יכולות לגרום נזק רב גם אם אינן נתמכות על ידי הנתונים המקרו-כלכליים. נקווה שקובעי המדיניות בארץ זוכרים את זה.

תרשים 2 : העודף בחשבון השוטף ושערי השקל-דולר. מקורות: למ"ס ובנק ישראל:

ד"ר אביחי שניר

אוניברסיטת בר-אילן