הפתרון האמיתי לבעיית התנודות של שער הדולר

כשהייתי צעיר יותר, הייתי רגיל שבערך ארבעה שקלים שווים דולר אחד. מאז, זרמו די הרבה מים, אפילו בירקון. בערך במחצית השנייה של 2005 (כפי שאפשר לראות בתרשים 1 בהמשך) הדולר החל להיחלש מול השקל. מגמת הירידה נמשכה שנים, עד שבסוף 2021 ותחילת 2022 הדולר הגיע לשפל של 3.07 שקל לדולר.   להיחלשות של הדולר היו שתי סיבות עיקריות: הירידה באינפלציה (ובציפיות האינפלציה) בארץ, והעודף במאזן התשלומים. הירידה באינפלציה בארץ מחזקת את השקל כי מאז 2014 ועד 2023 האינפלציה בארץ הייתה נמוכה יותר מאשר בארה"ב, וזה פעל לחיזוק כוח הקנייה של השקל. העודף במאזן התשלומים חיזק את השקל כי מאז תחילת שנות ה- 2000, ישראל מייצאת יותר מכפי שהיא מייבאת, מה שמייצר עודף של מט"ח שנכנס לארץ. השילוב של שתי הסיבות יצר כוח חזק להתחזקות השקל. למעשה, אם בנק ישראל לא היה מתחיל להתערב בשוק המט"ח באופן מסיבי במהלך 2008, כנראה שהדולר היה מגיע לרמות הרבה יותר נמוכות מאשר 3.1 שקל לדולר.

תרשים 1: שע"ח דולר-שקל. מקור: בנק ישראל

כשבודקים למה בנק ישראל החל להתערב בשוק המט"ח, מגלים שזה היה בשל החשש שהתחזקות השקל תפגע בייצוא. הטענה של היצואנים הייתה שככל שהשקל מתחזק, נעשה פחות אטרקטיבי לייצר בארץ, ולכן אם לא יפסיקו את התחזקות השקל, הייצוא מישראל יקרוס.

החלק המעניין הוא שהטענות הללו נשמעו ב- 2009 כשדולר אחד היה שווה בערך 3.9 שקל, ב- 2015 כשהשקל היה באזור ה- 3.8 שקל, ב- 2019, כשדולר אחד היה שווה בערך 3.5 שקל וכמובן שגם בסוף 2021 כשהדולר ירד לאזור ה- 3.1 שקל. בכל פעם נשמעה דרישה שהממשלה ובנק ישראל יתערבו לפני שהייבוא יגדל, הייצוא יקטן, והאבטלה תעלה. בפועל, תרשים 2 מראה שהדולר אולי נחלש, אבל הייצוא והייבוא שמרו על מגמה די קבועה לאורך כל התקופה. אז לפחות מבחינת הייצוא, ההיחלשות של הדולר לא הייתה כל-כך נוראה כפי שאיימו עלינו.

• גאון קפצה ב-10%, דלתא נפלה ב-9%; ת"א 90 ירד ב-1.4%
• שיכון ובינוי עלתה ב-9%, ארית עלתה ב-6%; הבנקים עלו ב-1.9%

תרשים 2: ייבוא וייצוא סחורות ושירותים במחירים קבועים. מקור: למ"ס

עכשיו, המגמה התהפכה: מאז תחילת 2022, הדולר דולר שקל רציף -0.07% נמצא במגמת התחזקות. יש לזה מספר סיבות. ביניהן העובדה שב- 2022 עודף הייצוא של ישראל הצטמצם, ושהאינפלציה בישראל הייתה במגמה של עלייה. כרגע, האינפלציה בישראל מהירה יותר מאשר בארה"ב, וזה יוצר לחץ נוסף להתחזקות של הדולר על חשבון השקל. ייתכן שגם להפיכה החוקתית יש השפעה על התחזקות הדולר, אבל המגמה של התחזקות הדולר התחילה עוד לפני שהממשלה הנוכחית נבחרה.

כעת, מזהירים אותנו שגם התחזקות הדולר עשויה להזיק לכלכלה; התחזקות הדולר מביאה לעליות מחירים, וזה מביא לעלייה באינפלציה. העלייה באינפלציה פוגעת ברמת החיים, לירידה בביקוש, ולהאטה כלכלית. אם ניקח את האיומים האלה ברצינות, המשמעות היא שכשהשקל מתחזק זה רע לכלכלה, כשהשקל נחלש זה רע לכלכלה, וגם כשהשקל ללא שינוי זה כנראה לא טוב לכלכלה, כי הוא אף פעם לא יהיה יציב ברמה הנכונה.

• לונג על השקל - ניתוח המגמות במט"ח בשנתיים האחרונות, ומה יהיה בהמשך?
• הדולר מזנק ל-3.7 שקלים: מה עומד מאחורי העלייה החדה?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

האמת היא שהתחזקות הדולר אומנם מתואמת עם עלייה באינפלציה, אבל כדי לטעון שהדולר הוא הגורם לאינפלציה, צריך גם להסביר למה ההחלשות של הדולר לא תרמה לירידות מחירים באותה רמה כמו שההתחזקות של הדולר מביאה לעליית מחירים. ההסבר האמיתי הוא שמה שמביא כעת לעליית המחירים הוא חוסר תחרות, ולא התחזקות הדולר. בגלל חוסר התחרות, היבואנים והמשווקים יכלו להשאיר לעצמם את הרווחים כשהדולר נחלש והם לא הורידו את המחירים באותה מידה. כעת, כשסביבת האינפלציה מאפשרת להם להעלות מחירים, אז הם מעלים מחירים ומתרצים את זה בהתחזקות של הדולר. אבל אם הדולר לא היה מתחזק, הם היו מוצאים סיבה אחרת. בארה"ב, למשל, כשהאינפלציה הגיעה לרמה של כמעט 10%, למשווקים לא הייתה בעיה להעלות מחירים למרות שהדולר דווקא התחזק מול רוב המטבעות העיקריים.

אולי באופן מפתיע, הפתרון לבעיה של החלשות והתחזקות הדולר היא הורדת הבירוקרטיה מהייבוא. אם לא היו חסמים על ייבוא, אז כשהשקל היה מתחזק, לאנשים היה כדאי יותר לייבא, הייבוא היה גדל, ושער החליפין שקל-דולר היה מתאזן. כשהשקל היה נחלש, היו עודפי ייבוא שהיו קטנים, ושע"ח שוב היה מתאזן. אבל במקום זה, בארץ הממשלה כל הזמן מנסה לחזק את התוצר המקומי, והיא עושה את זה על ידי הפרעה לייבוא. לכן, כשיש גידול בייצוא, השקל מתחזק מול הדולר, אבל הייבוא לא גדל, כי המכסים והבירוקרטיה לא מאפשרת את זה. אז במקום שהציבור ינצל את הדולר הזול כדי להנות מסחורה במחירים נמוכים, היצואנים צועקים, ובנק ישראל מתערב ורוכש דולרים. אחרי זה, כשהשקל נחלש, אנחנו מופתעים כל פעם לגלות מחדש שהמגבלות על הייבוא מאפשרות את הקיום של מספר קטן של יבואנים גדולים שיש להם הרבה כוח שוק.