סד"א/ערעור על החלטת ביהמ"ש בערעור על החלטת רשם

עובדות וטענות: המבקש נטל מהמשיבה, חברה העוסקת במתן הלוואות וליווי פיננסי לשוק העיסקי, אשראי. לאחר, כך נטען, שהמבקש לא עמד בהחזר ההלוואות, הגישה המשיבה תביעה כנגדו בסדר דין מקוצר, בה תבעה את החזרת סכום ההלוואות על יסוד "כתב התחייבות וערבות", בו התחייב המבקש לפרוע למשיבה כל סכום שתדרוש, בתוך 7 ימים, ללא שתידרש הוכחת החוב הנתבע. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, במסגרתה טען כי התובענה הוגשה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993; כי המשיבה לא גילתה מסמכים שאת גילויים ביקש ולפיכך נפגעה יכולתו להתגונן; כן, העלה טענת פטור מריבית; טענת קיזוז לפיה יש לקזז כנגד תביעת המשיבה את שוויין של הבטוחות המוחזקות בידיה, טענת נזקים שנגרמו לו מסירוב המשיבה לאפשר לו פירעון חלקי מוקדם; וטענות נוספות. עוד טען כי חתימתו על כתב ההתחייבות זוייפה. רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את בקשת הרשות להתגונן, בכל העילות שהתבקשו. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי, שסייג את רשות המבקש להתגונן כנגד תביעתה של המשיבה לטענת זיוף בלבד. מכאן בקשת רשות הערעור נשוא הדיון במסגרתה טוען המבקש כי מדובר בערעור בזכות, שכן בבש"א 7338/01 ויינברג דורון ושות' נ' צבי כהנא נקבע שערעור על החלטת בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם הוא בזכות.

דיון משפטי: כב' הש' א' פרוקצ'יה: יש לקבוע כי במקרה הנדון מדובר בערעור ברשות להבדיל מערעור בזכות. ההלכה אליה מפנה המבקש, כאמור, מתייחסת למקרה היחיד בו הערעור לבית המשפט המחוזי היה על החלטת ביניים של רשם, בנסיבות בהן קבלתו הפכה את פסק הדין לסופי; כך למשל, במקרים בהם מתבטלת החלטת רשם ליתן רשות להתגונן, או מתבטלת החלטת רשם שלא לדחות תביעה על הסף, ובית משפט שלערעור מחליט על דחייה על הסף. על פסק דין סופי שמשמעותו קבלת תובענה או דחייתה עומדת זכות ערעור. זה אינו המקרה הנדון, בו נשוא הבקשה הוא החלטה של בית משפט מחוזי בערעור על החלטה אחרת של הרשם אשר אינה מסיימת את ההליך השיפוטי, ואשר על פי סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 ניתנת לערעור ברשות.

אין צו להוצאות