פלילי-מיסוי/מאסר בפועל בגין עבירות מס/עליון

עובדות וטענות: המערערים היו הבעלים של מועדון "האומן 17", בירושלים. הם הורשעו בבית המשפט המחוזי, במסגרת הסכם טיעון, בעבירות של העלמת הכנסות ונגזרו עליהם, בין השאר, עונשי מאסר בפועל הנעים בין 10 ל - 18 חודשים. המערערים יוצאים כנגד גזר הדין וטוענים כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה שהמחדל המיוחס להם, אי-תשלום מס והעברת ניכויים, הוסר בעקבות ההסכמים שגובשו עם שלטונות המס, אשר בגדרם שולמה קרן המס בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות. המערערים אף מפנים להמלצותיו של שירות המבחן בתסקירים שהגיש לבית המשפט, לנסיבותיהם האישיות ולתרומתם לקהילה, לחברה ולמדינת ישראל.

דיון משפטי: כב' הש' א' א' לוי: המערערים הנהיגו רישום כוזב על היקף פעולותיו של העסק. עקב כך, נותרה בידי החברות שבבעלותם הכנסה בסך של 5 מיליון ש"ח שזכרה לא בא בדו"חות שהוגשו לשלטונות המס. את סכום המס המתחייב מהכנסה זו ביקשו המערערים לגרוע מקופת המדינה. זו התנהגות שאתה מתקשה להשלים עמה. שבעתיים אתה מתקשה לעשות זאת לנוכח העובדה שמדובר במערערים אשר תרמו ממרצם וכיסם לקהילה. לא זו אף זו, חלקם של המערערים שירתו נאמנה את מדינת ישראל, עד כדי סיכון חיים, ועל-כן הוספנו ותהינו מדוע אותה נאמנות מוגבלת היתה לעניינים שבביטחון המדינה, אולם הסתיימה ברגע שהגיעה למישור החובה האזרחית הבסיסית - לדווח אמת על הכנסות ולשלם מס-אמת. עניין אחרון זה מחייב להדגיש את התופעה, שככל הנראה רווחת מאד בקרב הציבור, וכוונתנו לכך שהעלמת הכנסות מידיעתם של שלטונות המס, נתפסת כמעשה אשר מותר לחטוא בו, הואיל והוא בבחינת הכרח בל-יגונה. תפישה זו יש לעקור מהשורש. כך בדרך כלל, ובמיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש, ובממדי עוני ההולכים וגדלים. התמודדות זו קשה היא, הואיל ועבירות המס נעשות הרחק מעינו השוזפת של החוק, ובדרך כלל הן נעשות תוך שיתוף פעולה של גורמים אחדים בעלי עניין. יתר על כן, גם מספרם של העושים במלאכת החקירה אינו רב, ועל כן כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור כמו במקרה הנדון, מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום ממדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה. המסר לכלל בעניין זה הוא פשוט וברור - הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם כך יהיה, מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמייה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים, הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו, אלא גם בחירותו. אכן, המערערים במקרה הנדון הקדימו ופרעו את חובם לשלטונות המס. יחד עם זאת, עם כל חשיבותו של פירעון החוב, בסופו של דבר אין מדובר במעשה חסד שעשו המערערים, אלא בפירעון מה שניתן היה לגבות ממנו גם בדרכים אחרות. על כן, אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל. מסקנה זו מתחייבת גם ממעמדם של המערערים בקהילות בקרבן הם פועלים. נראה כי מדובר בדמויות מוכרות, שמאסרם כרוך ללא ספק בנזק תדמיתי לא פשוט. עם זאת, דווקא ממערערים מסוגם נצפה להתנהגות שונה, באשר הם עלולים להיות בעיני חלק מהציבור מודלים לחיקוי. יתר על כן, מדובר במערערים שלא ביצעו את העבירות בגלל חיסרון כיס, חולשת הדעת, או משובת נעורים. אדרבא, כל המערערים הם אנשים שעמדו זה מכבר על דעתם, שמצבם הכלכלי שפיר, ושביצעו את העבירות בהן הורשעו לאחר מחשבה ותכנון. מנקודת השקפה זו, וחרף הקשיים הכרוכים, מעצם טיבעם, בריצוי מאסר בפועל, אין עילה כלשהי ללכת לקראת המערערים.

הערעורים נדחים