תו"ב/השפעת בניה ללא היתר על תביעה בגין ליקוי בניה

עובדות וטענות: למערערים ניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה היתר בניה לבניית בית מגורים ששטחו הכולל הוא 120 מ"ר. בפועל, נבנה, בניגוד להיתר הבניה, בית ששטחו 330 מ"ר. המערערים בנו בית זה תוך שהן עושים שימוש בשירותי המשיב 1, מהנדס בניין במקצועו, שהופקד על תכנון הבניין, על ביצוע בניית השלד וכן הוטל עליו לבצע את הפיקוח העליון על עבודות הבניה והמשיב 2 הוא הקבלן שבנה את הבניין, אשר לא היה קבלן רשום בעת הבניה. לאחר שהמערערים החלו להתגורר בביתם הם הבחינו בסדקים בקירות הבניין. בשלב מסויים החמיר מצב הסדקים ומי גשמים החלו לדלוף מן הגג. לנוכח דליפת מי גשמים, פנו המערערים אל מומחה על מנת שיחווה דעתו באשר למצבו ההנדסי של הבניין. בחוות דעתו קבע המומחה מטעם המערערים כי יש להרוס את הבניין נוכח ליקויים יסודיים הקיימים בביסוסו. לנוכח ממצאים אלו הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי ובה ביקשו לחייב את המשיבים בתשלום פיצויים בסך של כ - 1,000,000 ש"ח בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהליקויים שהתגלו בבניין. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ומכאן הערעור נשוא הדיון. לטענת המשיבים, מכיוון שהבית נבנה ללא היתר הוא צפוי ממילא להריסה ע"י הרשויות ועל כן לא נגרם למערערים נזק.

דיון משפטי: כב' הש' ד' ביניש: האם נוכח הפעילות הבלתי חוקית של המערערים, אשר בנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום, אין מתחייבת שלילת הסעד מהם, על יסוד העיקרון לפיו אין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו, שכן מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה. התשובה היא בשלילה. מעשיהם של המערערים אמנם חמורים, אולם אין קשר וודאי בין מעשים אלו לבין התרחשות הנזק. זאת שכן, ראשית, עובדה היא כי עד היום לא הוגש נגד המערערים כתב אישום ואין ספק שהגשת כתב אישום כזה הינה עניין שבשיקול דעת. שנית, הסנקציה המשפטית בגין בניה בחריגה מהיתר עלולה אמנם להיות צו הריסה, אך אין להסיק מהוראות חוק התכנון והבניה מתי יצווה בית המשפט על הריסה מלאה או חלקית של מבנה שנבנה שלא כדין ומתי יימנע מלעשות כן. הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט ואין להוציא מכלל אפשרות כי ניתן היה גם בדיעבד להכשיר את הבניין בהתקיים תנאים המקובלים על מוסדות התכנון. יתרה מכך, על פי הוראות סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבניה נושאים באחריות פלילית בגין בניית בניין ללא היתר גם האחראי לעבודה, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, הקבלן הראשי וסוכניהם. הקבלן אף הפר לכאורה את חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969. לאור האמור, בהביאנו בחשבון את מידת חומרת מעשיהם של המערערים-הניזוקים, אל מול אשמם של המשיבים-המזיקים, אשר התנהגו ברשלנות חמורה ואף עברו עבירות פליליות, אין טובת הציבור מחייבת נעילת שערי בית המשפט בפני המערערים. אמנם אין להתעלם מחומרת מעשיהם של המערערים, אך זו תבוא לידי ביטוי במידת האשם התורם אשר תיוחס להם בעת חלוקת האחריות לנזק. סוף דבר: הערעור מתקבל. המשיבים יפצו את המערערים בגין נזקם. נוכח אשמם התורם של המערערים ישאו המשיבים, בחלקים שווים, רק ב-60% משיעור הנזק

הערעור מתקבל המשיבים ישאו בהוצאות בסך 30,000 ש"ח