התנתקות/עתירה כנגד הריסת בתי כנסת במסגרת ההתנתקות

עובדות וטענות: העותרים מבקשים את ביטול ההנחיה שבהחלטת הממשלה מס' 1996 מיום 6.6.04 הקובעת כי יש להרוס בתי מגורים ומבנים רגישים לרבות בתי כנסת במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות. לחלופין נתבקש שימור מספר מצומצם של בתי כנסת או העתקת מקצתם לשטח מדינת ישראל.

דיון משפטי: כב' הש' א' רובינשטיין (בדעת רוב): אין חולק כי בית הכנסת במסורת היהודית איננו אך בית תפילה אלא מרכז קהילתי ומוסד חינוכי ולימודי חשוב. יחד עם זאת, בענייננו, לא ניתן שלא להציב תמיהה על כך שהנושא התעורר רק באחרונה, והרי תכנית ההתנתקות היא נחלת הרבים מאז שלהי 2003. על כל פנים, דומה כי הפתרון המתקבל על הדעת בענייננו הוא סמלי; מתן שם וזכר לבתי הכנסת החרבים במקומות שונים בישראל, ובמיוחד ביישובים חדשים שייבנו על-ידי מי שנאלצו לעזוב את חבל עזה, אם על-ידי העתקתם של בתי כנסת או חלקם הניתנים להעתקה, או על-ידי העברת כל פריט אפשרי בעל ייחוד או המשמר זיכרון. לצורך זאת יש לקבוע, בין השאר, כי: (1) בתי הכנסת יפונו מכל תכולתם וכן מאותם פריטים המייחדים אותם; (2) בתי הכנסת יתועדו באופן מפורט, ובידי העותרים ליטול חלק בכך; (3) מכל בית כנסת שייהרס יילקחו חלקים סמליים, ולוא גם אבנים או חלקי בטון, לשם שיבוץ אפשרי בבתי כנסת עתידיים. סוף דבר: העתירה נדחית. כב' הש' א' א' לוי (בדעת מיעוט): אין צורך לומר עד כמה חשובים הם מקומות תפילה בעיניהם של הבריות, ובמיוחד בישובים שצביונם דתי. כך הוא הדבר בעיניהם של נוצרים, כך הוא הדבר בעיניהם של מאמינים מוסלמיים, וכך הוא הדבר גם בעיניהם של יהודים. וכפי שלא עולה על דעתה של הממשלה להרוס מבנים המשמשים כנסייה או מסגד כך רשאים בני העם היהודי לדרוש כי ינהגו באותה דרך בבתי הכנסת שנותרו בגוש קטיף, ולא רק משום קדושתם, אלא גם כדי להזכיר עד דור אחרון את הקורבן שהקריבה מדינת ישראל רק משנדמה היה כי מבליח זיק של תקווה להסדר מדיני באזורנו. דרישה זו לא זו בלבד שאינה מופרזת, אלא שהיא המעט הנדרש מכל מדינה המבקשת להימנות למשפחת העמים. יתרה מכך, מתברר כי הממשלה לא בדקה את האפשרות לפנות לרשות הפלסטינית במטרה למצוא פתרון אשר ימנע את הריסתם של בתי הכנסת. משפניה זו לא נעשתה, לא שוכנעתי כי הריסתם של בתי הכנסת הוא הפתרון היחיד. לפיכך, יש להורות למדינה לבחון עם הרשות הפלסטינית, את האפשרות לשמר את בתי הכנסת. הריסתם של בתי הכנסת מבלי שייעשה ניסיון כזה, כמוה כיצירתו של תקדים אשר תחולתו תהיה מוגבלת לקודשי היהדות בלבד, וזו תוצאה שאינני סבור כי בית משפט זה רשאי לתת לה את ידו.

העתירה נמחקת אין צו להוצאות