בתימ"ש/מעמדו של הנתבע בעת בקשה לפטור מאגרה/עליון

עובדות וטענות: המשיבה הגישה תביעה בסך 2,500,000 ש"ח כנגד המבקשות. בעת הגשת התביעה ביקשה המשיבה פטור מאגרת הליך. בית משפט השלום החליט לקבל את הבקשה ולפטור את המשיבה מתשלום האגרה. ההחלטה ניתנה בלא שבית המשפט נתן למבקשים או למדינה אפשרות להגיב לבקשה. המבקשים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי שדחה את הערעור בקובעו כי למבקשים בהיותם נתבעים אין מעמד בבקשה לפטור מאגרה והגורם היחיד שיש לו מעמד הוא המדינה שלא השיגה על ההחלטה של בית המשפט השלום. מכאן הערעור נשוא הדיון.

דיון משפטי: כב' הש' א' רובינשטיין: מעמדו של הנתבע בתיק: ככלל, הגם שבעלי הדין הנכונים בענייני אגרה הם התובע והמדינה, יש לאפשר לנתבע, שהוא בעל אינטרס מצומצם בנושא זה, להשמיע את עמדתו. יש לזכור כי במאטריה כלכלית עסקינן, ולגיטימי כי הנתבע ינסה להיאבק בגובה התביעה. אין פסול במאבקים פרוצדורליים הוגנים, ובמובן הרחב ענייני האגרות כאלה הם, וכמובן מתפקידו של בית המשפט למנוע ניצולם לרעה. גישה זו בוטאה לא ממכבר ברע"א 1910/04 אילונית נ' בנק דיסקונט. שם נקבע כי יש מקום לתת "תמריץ לתובע לקבוע את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי". על פי האמור ובמסגרתו, יש איפוא מקום ככלל לקבלת תגובתו של הנתבע בבקשה לפטור מאגרה, בטרם יחליט בית המשפט. יחד עם זאת, אין פירוש הדברים שהנתבע, משנתקבלה תגובתו, אינו עלול לגלות מניפולטיביות, כדי לטרפד את התביעה מכל וכל, וזאת יש למנוע ע"י כך שבית המשפט יהא ער לאפשרות וידאג לאיזון הראוי, כך ששערי בית המשפט יהיו פתוחים למבקשי צדק, אך גם לא ינוצלו שלא כהלכה. יתרה מכך, יש להיזהר ביותר בייחוס התכונות הנאצלות של "שומר קופת הציבור" לנתבע. ייתכנו אמנם, אולי בעולם אידאלי, מקרים שבהם מגלה נתבע אינטרס "ציבורי" אלטרואיסטי, אך ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים כי אינטרס הנתבע ככלל בהתדיינות אזרחית הוא האינטרס הפרטי שלו, ואין הוא עוטה אדרת "ציבורית" של ממש, לפיכך על פי רוב אין לקבל טיעון מעין זה. פועל יוצא מן האמור, כי היה מקום לקבלת תגובתם של הנתבעים (המבקשים בענייננו) על-ידי בית משפט השלום לבקשת הפטור. בקשת תגובתה של המדינה: המדינה היא גוף גדול ומסורבל, שאינו ערוך לבדוק כל מקרה מראש לגופו, ואין גם מקום להכביד על גופי המדינה יתר על המידה. על כן, ככלל אין בית המשפט חייב להזמין את המדינה להופיע לכל תיק בו מתבקש פטור מאגרה. ואולם, במקרה של ספק, וכיוון שהמדינה היא בעל הדין הבסיסי לעניני אגרות וקופתה, קופת הציבור, היא הניזוקה במתן פטור מאגרה, ישקול בית המשפט היש מקום להזמינה. במקרה הנדון, מקום שבו לא הוזמנה המדינה מלכתחילה להליך בפני בית משפט השלום, יש לקבוע שטעה בית המשפט המחוזי, בקבעו כי כיוון שהמדינה לא השיגה על החלטתו, יש לדחות את הבקשה. סוף דבר: פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והתיק מוחזר לבית משפט השלום לדיון בהתקיימותם של תנאי הפטור.

המשיבה 1 תישא בהוצאות בסכום כולל של 10,000 ש"ח