המדור ההיסטורי: פיטר קופר - איש של פלדה עם ידי זהב
פיטר קופר (1791-1883) היה יזם ואיש תעשייה מהמעלה הראשונה, אדם שהרוויח את הונו ביושר, ובנה את עצמו במו ידיו. את רוב הונו עשה בתעשיית הפלדה המתפתחת של ארה"ב של המאה ה-19, אך לזכותו זכורים גם הקמת מכון ה-Cooper Union בניו יורק והמצאת מאכל הג'לי (jello).
פיטר נולד למשפחה ממוצא הולנדי בעיר ניו יורק, הוא למד מעט ועבד בעסק המשפחתי של עשיית כובעים. במהלך ילדותו עבד במספר עבודות פיזיות: כעוזר נהג מרכבה, נגר, וכמוכר מכונות לאריגת בדים. בשנת 1812 פתח את העסק הראשון שלו שפרח עם פרוץ המלחמה אך פשט רגל ישר אחריה. בהיותו בן 37 פתח לראשונה מפעל מוצלח משלו ליצירת זכוכיות ודבקים, המפעל המוצלח היה הראשון מתוך מספר מפעלים שיקים בעתיד.
לפני מלחמת האזרחים השתייך לקבוצות המתנגדות לעבדות, ותמך בצבא הצפון במהלך כל שלבי המלחמה. הוא השתייך לתנועה הקוראת להחזיר לאינדיאנים את זכויותיהם ולשמר את מה שנותר מתרבותם.
בשנת 1828 נכנס פיטר לתעשיית ייצור הפלדה שהייתה אז בשיא פריחתה. הוא פתח את חברת Canton Iron Works שם תכנן וייצר את קטר הקיטור הראשון שיוצר אי פעם בארה"ב. הקטר היה להצלחה גדולה ובמהרה פתח שני מפעלים נוספים בניו יורק, שם היה הראשון שהשתמש בפחם אבן לייצור פלדה.
ב-1845 העביר את מפעליו לניו ג'רסי שם הקים את מפעל הפלדה הגדול בארה"ב. המפעלים הרווחיים גדלו ולאט החל פיטל לרכוש מכרות ולהוביל את המחצבים למפעליו דרך מסילות רכבת שנבנו מהפלדה שיוצרה במפעלו שלו ובעזרת קטר הקיטור שתכנן ובנה.
קצת לפני המעבר לניו ג'רסי כבר היה פיטר אחד האנשים החזקים בניו יורק לאחר שבנה לעצמו שם וייחוס של איש עסקים מוצלח. הוא הגה רעיון ליצור מכון ללימוד אנשי מעמד הפועלים ליזום רעיונות ותוכניות עיסקיות. הוא הוציא סכום הנע בין 600 ל-700 אלף דולר ובנה את מכון ה-Cooper Union (נקרא כך רשמית רק לאחר שנת 1858). בשנת 1854 היה בין חמשת אנשי העסקים שיזמו את הקמת קו הטלגרף הטראנס אטלנטי הראשון. חברת הטלגרף הייתה אחראית על מחצית מקווי הטלגרף בארה"ב.
למרות היותו דמוקרט רץ קופר לנשיאות בשנת 1876 מטעם מפלגה אחרת, הוא הוציא הון של 25 אלף דולר על משא הבחירות שבסופו קיבל רק 80 אלף קולות מתוך 8 מיליון אפשריים. את המרוץ ניצח דווקא הרפובליקני רט'רפורד הייס.
קופר יזכר כתעשיין בעל יוזמה שהמשיך ליזום ולעשות למען הפועלים והאנשים העמלים, אולי משום שהוא זכר מהיכן שהוא עצמו הגיע.
מאת: יניב לפן.
