מקרקעין/מדת ההוכחה הדרושה לבעלות על נכס נפקד/עליון
מרגע שנכס הוכרז כנכס נפקד, על-מנת להוכיח אחרת, דרושה הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדעת. כאשר מדובר בנכס שהבעלות הנטענת נרכשה בו קודם לחוק המקרקעין, יחולו עליו החוקים, הפסיקה ודיני היושר שקדמו לו ובכללם סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמאנית, הקובע כנגד דרישת הכתב, הוכחתה של ראשית ראיה. חוזה שלא צויינו בו שטח הנכס וגבולותיו, המהווים את לב ליבו של ההסכם, לא יענה על דרישה זו
עובדות וטענות:
תביעת המערערת להצהיר כי הנה זכאית להרשם כבעלים של חלקות, המצויות בכרם התימנים בת"א, נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי. בפסק דינו, קובע ביהמ"ש, כי מאחר והאפוטרופוס לנכסי נפקדים הוציא תעודה כי הנכס נפקד, אזי לפי סעיף 30 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, הנטל לסתור קביעה זו מוטל על המערערת. המערערעת לא הוכיחה כי רכשה את הנכס. לטענת המערערת, מאחר והנכס נרכש בשנת 1936, טרם כניסתו של חוק המקרקעין לתוקף, אזי יש להחיל על תביעתה את החוקים, הפסיקה ודיני היושר שהיו קודם לחוק זה ובכללם סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמאנית הדורש להוכחת תביעתה, ראשית ראיה, שלטענתה מתקיימים במסמכים שהוצגו לביהמ"ש המחוזי.
דיון משפטי:
כב' הש' י' עדיאל:
