תפילת הנעילה של רחוב אחד העם

תפילת נעילה. אחת התפילות החשובות ביותר לעם היהודי, המבוצעת בסופו של יום הכיפורים, היא נקודת זמן טובה לחשבון נפש לשוק ההון המקומי. המקום שבו היצרים מדברים, והחטאים מבוצעים מדי יום, ראוי לו שיכה על חטאיו, ולו באופן סימבולי פעם בשנה.

זאת היתה שנה מלאה כרימון בימי עליות, אבל היו גם פרשיות מדאיגות שדורשות הכאה על חטא. הראשונה: הסוס הטרויאני. למרות שטרם הוגשו כתבי אישום, המוסר היה צריך להכתיב קוד התנהגות. לא היה אפילו צדיק אחד בסדום. איפה כל החברות הגדולות שלקחו חלק באורגיה של גניבת מידע? אילו שרצות להגיש דו"חות חברתיים, ולהשתתף במדדי מוסר-חברתי בבורסה? איך הן נתפסות מרגלות זו אחר זו ומחטטות במידע הכי רגיש? ואפילו לא אחד מצא לנכון לקום, להכות על חטא, להשעות את עצמו, וחס וחלילה, שלא נהגה את המילה... להתפטר?

אחר כך בא הקיץ ועימו קריסת רשת קלאבמרקט, פרנסותיהם של אלפי עובדים היו מוטלות על כפות ההתנהלות הכושלת של מנהלים עם מצנחי זהב, של בעלים שלא התעניינו בהם בכלל, הכל קרס בלי "אשמים". העובדים וחלק מהספקים הקטנים נאלצו לספוג את הפסדי הניהול הכושל של הרשת הזאת, למחוק חלק מהחובות, כמו היו בסך הכל מספרים על דף במכולת.

בשבילהם היו אלה סכומים גדולים, כל אותם "מאות" שקלים בודדים. בשביל הבעלים זה היה בסך הכל משהו על לוח מחיק. איפה ההכאה על החטא? איפה התרבות והמוסר העסקי? חלק מאלה שהופנו אליהם אצבעות בפרשה הזאת, רק הולכים להתקדם קדימה. ערב יום הכיפורים, זאת ההזדמנות שלהם לתת דין וחשבון.

ערב יום הכיפורים מונה נשיא חדש לחברת קשת, חברת הטלויזיה המצליחה. הוא הגיע בתום מאבק ייצרי בין הנשיא הקודם של החברה לבעלים. לא היינו מטריחים עצמנו לכתוב מילה על המאבק הזה, אם עקב מעמדו הבכיר של הנשיא המודח, הוא הטריח אותנו לקרוא את ההשתפכויות שלו בכל כותרות העתונים.

עכשיו הגיע נשיא חדש, שכבר הוכיח שהוא יודע טלויזיה ברמה הגלובלית. הנשיא המודח יכול ללכת לנגב את הדמעות עם המיליונים שנשארו לו בכיס. ואולי, ערב יום כיפורים, דווקא המודח והנעלב יצא לסיבוב אחרון של סליחות, מהציבור. מה הפשע הנורא שזה גרם לו? בזה שצפה בכל התוכניות הרדודות בפריים טיים בכל השנים ובכך מימן את פרנסיו ואותו?

ויש גם ראשי ועדי עובדים, שלא היה מזיק אם ימרקו קצת את מצפונם הסוציאליסטי ויביטו בהישגים שלהם, ערב יום הכיפורים. האם החזירות שלהם לא עלתה לרוב אזרחי המדינה בתועפות. על ימי השביתות, על המכסים המופקרים שיוטלו על הכלל, על מאות מיליוני השקלים של הבזבוז - שהכפייה הסוציאליסטית שלהם מאפשרת. על הבטלנות המיותרת. כן, גם לסוציאליסט מותר לבקש סליחות.

אך לא נפסח גם על בעלי ההון והברוקרים. הם האחראים והמשתתפים בחגיגה של תאוות הבצע שמתרחשת כאן מעל לשנתיים. האלה לא חטאו לפעמים בגבהות לב? האם מאחורי הנכסים המתגלגלים שלהם, אין בדרך כלל אנשים עמלים ותמימים שמשתכרים בשכר נמוך? האם בשביל כל ההתייעלויות, או ההשתלטויות, הם לא אחת מביטים על עובדי אותן חברות כעל "שורה" במאזן? גם הם צריכים לבקש סליחה.

ואחרונה, ואולי בעצם ראשונה, זאת התקשורת. גם אנחנו צריכים לבקש סליחה, מהמסוקרים שלנו. לא תמיד דייקנו, לפעמים נתנו כותרות מעליבות. לפעמים נמהרנו בפרסום המידע. אם טעינו והיכן שטעינו - אנחנו צריכים להתנצל, לבקש סליחה. גם מהציבור הקורא אותנו, אנחנו צריכים לבקש סליחה. במיוחד אם ניגודי עניינים מנעו ממנו לקרוא מידע מדויק, רלוונטי או בזמן. על הציבור לדעת, שהתקשורת צריכה לשרת אותו, אבל עליו להיות חוקר מטבעו בכדי לקבל את האמת ומלואה. אור השמש צריך לטהר את העובדות, ואנחנו צריכים להשתדל יותר בשביל הקוראים שלנו, גם בשנה הבאה.

אז, סליחה. שנה טובה, וגמר חתימה טובה. מערכת Bizportal.