בתימ"ש/למי הסמכות בתביעת פיטורים נגד בן זוג/עליון

עובדות וטענות:

בשנת 1970 התקבלה המשיבה לעבודה בחברה שבבעלות המבקש. במהלך השנים התפתחו ביניהם קשרים אישיים שחרגו מיחסי עובד מעביד ולימים אף נישאו השניים. כעבור מספר שנים, עלו יחסיהם על שרטון. המשיבה הגישה תביעה למזונות ולמתן סעד הצהרתי בענייני רכוש לביהמ"ש לענייני משפחה והמבקש הגיש תביעת גירושין לביה"ד הרבני. עוד קודם לכן, פיטר המבקש את המשיבה מעבודתה בחברה. לדברי המבקש, הפיטורים לא היו קשורים כלל לסכסוך המשפחתי, בעוד שלדברי המשיבה, הפיטורים לא היו אלא נדבך נוסף בסכסוך העמוק שנתגלע בין בני הזוג. מכאן השאלה שבפנינו – האם מקומה של התובענה להתברר בביהמ"ש לענייני משפחה או בבית הדין לעבודה? ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי אין לו סמכות לדון בתובענה וזאת לאור הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בתי הדין לעבודה, הקובע כי תובענה בין עובד למעביד שעילתה יחסי עובד מעביד תידון בביה"ד לענייני עבודה. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור, שנתקבל, בביהמ"ש המחוזי אשר קבע, כי לאור סעיפים 1(2), 1(2)(א) ו-3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תהיה סמכות לביהמ"ש לענייני משפחה לדון בתובענה אזרחית בין בעל ואשה שמקורה סכסוך בתוך המשפחה. מכאן הערעור שבפנינו.

דיון משפטי:

כב' הש' ע' ארבל: