מנהלי/המשך העסקת רופא חרף שינוי בתקנות הרשות/עליון

עובדות וטענות: העותר, רופא במקצועו, עוסק מזה כ-23 שנים בבדיקתו ואישורו של ציוד רפואי וארון תרופות המותקנים על כלי שיט זרים העוגנים בנמל אשדוד. בראשית 2004, הודיע מינהל הספנות והנמלים, כי מעתה ואילך תיעשה בדיקת ציוד רפואי וארון תרופות שעל כלי שיט זרים בידי רוקח בלבד ולא בידי רופא. הודעה זו גדעה למעשה את הענף עליו יושב העותר. פנייתו למנהל המינהל וסגנו לשינוי רוע הגזירה, נענתה בסירוב ומכאן עתירתו, להורות על ביטולה או שינוייה של ההודעה. לטענתו, ההודעה פוגעת שלא כדין בחופש העיסוק המוקנה לו. כמו כן, לא נשמעו טענותיו בטרם פורסמה ההודעה, וכי היא נגועה בשיקולים זרים, שכן טרם הוצאתה, התייעץ המנהל עם רוקח המתחרה בעותר. המדינה טוענת כי הציוד הרפואי בכלי שיט זרים כולל גם ארון תרופות שהוא כמעין "בית מרקחת צף". פקודת הרוקחים קובעת כי בית מרקחת חייב שינוהל ע"י רוקח, לפיכך, הפגיעה בעיסוקו של העותר מכוחו של החוק היא לתכלית ראויה - הבטחת ביטחונם של הנוסעים, וממילא, הפגיעה מצומצמת ביותר, שכן העותר אינו מוגבל מעסוק בעיסוקו העיקרי כרופא.

דיון משפטי: כב' המש' לנש' הש' מ' חשין: הכול מסכימים כי אין הוראת-דין מפורשת הקובעת את שקובעת ההודעה לימאים, לאמור, כי רוקח, ואך ורק רוקח, מוסמך לבדוק ארון תרופות המותקן בכלי-שיט זר. גם פקודת הרוקחים עצמה, אינה מתייחסת לארון התרופות, והוראותיה אינן מסדירות את עניינם של כלי שיט. השאלה הנשאלת היא אפוא, האם בהיעדר הוראה מפורשת המדברת במישרין בענייננו, ניתן ללמוד מפקודת הרוקחים לעניינם של כלי שיט? ההשוואה שעושה המדינה - השוואת-זהות - בין בית מרקחת מן-המניין לבין ארון תרופות על כלי-השיט, השוואה בלתי תקינה היא. סמכויותיו של רוקח נועדו בעיקרן לניהולו התקין של בית-מרקחת שהפעילות בו פעילות מגוונת ורחבת-היקף היא. שלא כבית-מרקחת הוא ארון תרופות שעל כלי שיט, המשמש מחסן תרופות נייד בלב-ים, מחסן שניהולו והנפקת התרופות ממנו אינם נעשים על ידי רוקח. ככל שעלה בידינו להתרשם מטענות הצדדים, מתמצה פעילות הבדיקה הנעשית בארון התרופות בכלי-שיט זר בהשוואת מלאי התרופות למלאי הנדרש, בסידור ובקטלוג התרופות לצורך חלוקתן בלב ים, ובבדיקת תקינות האריזות ומועדי פקיעת תוקפן של התרופות. פעולות אלו פעולות מצומצמות הן ביותר. אין דומות הן למטלות המוטלות על רוקח בבית-מרקחת רגיל, ולא ידענו מה טעם רופא - ובוודאי רופא שעסק בכך במשך למעלה משני עשורים - אינו כשיר לבצען מבלי לסכן את ביטחון הציבור. חיזוק לדעתנו זו מצאנו בפקודת הרוקחים, המייחדת הוראות שונות - ומקלות - לחדרי תרופות שאינם בתי-מרקחת, ואף מתירה מכירת תרופות אלו ואחרות ללא כל פיקוח ושלא בבית-מרקחת. כן לא מצאנו בטענת המדינה כי המשך עיסוקו של העותר, עיסוק שעסק בו ללא דופי, במשך שנים ארוכות ואשר כל אותן שנים לא נשמעה טענה על איכות עבודתו, עלול להביא לסיכון הנוסעים. על כל אלה, בל נשכח, כי בכלי שיט זרים עסקינן, שעיקר הפיקוח עליהם אמור להיעשות בארצות מוצאם ואילו בישראל הביקורת עליהם מוגבלת ואקראית. אשר על כן, אנו מותירים על כנה את ההודעה ובה-בעת אנו מורים וקובעים כי חרף האמור בה רשאי העותר - כמימים ימימה - להמשיך ולעסוק בבדיקתו של הציוד הרפואי שעל כלי שיט זרים, ובמתן אישורי הפלגה לכלי שיט אלה ככל שהמדובר הוא בבדיקת הציוד הרפואי. בה-בעת, רשאית המדינה לבחון את כשירותו של העותר לעיסוקו באמצעים מידתיים אחרים.