בריאות/הסרת חיסיון מפרוטוקול ועדה רפואית/עליון

עובדות וטענות: המנוח, אושפז בהיותו בן 46 במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר לצורך ניתוח באחת מאצבעות כף רגלו. בעת החלמתו מהניתוח, החל המנוח להתלונן על כאבים ובמקום הניתוח התגלתה מוגלה. הוא טופל בטיפולים שונים, לרבות מתן תרופות אנטיביוטיות וניתוחים חוזרים לשם פתיחת פצע הניתוח וניקויו. חרף כל זאת, חלה התדרדרות במצבו, והוא נפטר כחודשיים לאחר הניתוח. בעקבות כך, מינה נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, ועדת בדיקה (להלן: "הוועדה"), אשר התבקשה לבדוק את מהלך הטיפול במנוח בביה"ח שיבא. הוועדה שמעה את בני משפחתו של המנוח, הם המערערים, וחקרה את הרופאים שטיפלו במנוח או היו אחראים בדרך זו או אחרת על הטיפול בו. בסופו של דבר, הוציאה הוועדה דו"ח ממצאים ומסקנות, שנמסר גם למערערים,,המצביע על רשלנות לכאורה של המשיבה. המערערים הגישו תביעת נזיקין נגד המשיבה בה תבעו פיצוי בגין מות המנוח. לשם הוכחת התביעה, טוענים המערערים, הם נזקקים לפרוטוקול הדיונים של הוועדה. על כן, הם עתרו לאפשר להם לעיין בפרוטוקול. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענת חיסיון.

דיון משפטי: כב' הש' י' עדיאל: לפי חוק זכויות החולה, הוקמו שני סוגי ועדות: ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות. בסעיף 21 לחוק הוגדרה הוועדה בה עסקינן בערעור זה כדלקמן: "'ועדת בדיקה' - ועדה שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או של נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי...". ממצאיה ומסקנותיה של הוועדה, כך נקבע בסעיף 21(ב) לחוק, "יימסרו לממנה הוועדה, למטופל הנוגע בדבר ולמטפל העלול להיפגע ממסקנות הוועדה". הסדר שונה נקבע בחוק לגבי פרוטוקול הדיונים בוועדה. הפרוטוקול יימסר רק למי שמינה את הוועדה ולמנהל הכללי (של משרד הבריאות). לצדו של כלל זה נקבע, בסעיף 21(ד) לחוק, כי לבית המשפט שיקול דעת אם להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל או למטפל... אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו; פרשנותו של סעיף זה היא העומדת במוקד הדיון שלפנינו. הערכים המתנגשים במקרה שלפנינו, הם "הצורך" בגילוי הפרוטוקול "לשם עשיית צדק", לעומת "העניין שיש לא לגלותו". "עשיית צדק", משמעה ניהול הליך משפטי הוגן. עשיית צדק מושתתת על גילוי האמת, שיש בו כדי לחשוף את האמת לגבי כל העובדות הנוגעות לטיפול הרפואי שניתן למנוח ולתוצאותיו; "העניין שיש לא לגלות", הוא האינטרס הציבורי בקידום ובשיפור הרפואה בישראל, בין היתר, באמצעות מערכת בקרה והפקת לקחים ממקרים בהם הטיפול הרפואי שניתן לא צלח. קידומו של ערך זה, אליבא דמשיבה, כרוך בהגנה על שמם הטוב של הרופאים המעידים בוועדה ועל עיסוקם. האינטרס של רפואה מתקדמת ימומש, כך המשיבה, אם בוועדות הבדיקה, המוקמות לצורך בדיקת תקלות והפקת לקחים, יוכלו הרופאים המעידים וחברי הוועדה לדבר באופן חופשי ולהתייחס בגלוי לאירוע נושא הבדיקה. בלא חיסיון, נטען, יחששו הרופאים וחברי הוועדה מפגיעה בפרטיותם. כך, התועלת הגלומה בוועדות הבדיקה לא תמומש, והציבור יימצא נפגע. איזון עקרוני בין הערכים: במסגרת זו, על השופט להגדיר 'עקרון רציונאלי', המשקף אמת המידה הנושאת בתוכה קו מנחה ערכי. לצדו של האיזון העקרוני, מתחייבת עריכת איזון קונקרטי, לפיו יש להתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בגדריו של השיקול הקונקרטי מתחשבים, בין השאר, במידת חיוניותה של הראיה במשפט ובקיומן של ראיות חלופיות (ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי). במקרה שלפנינו, האיזון העקרוני נקבע בחוק עצמו. מקובל עליי, שהאיזון המתבצע על-ידי בית המשפט אסור לו שיפגע בטעמי החיסיון הסטטוטורי. מאידך, אינני מקבל את הטענה, כי משקבע המחוקק איזון עקרוני, בית המשפט רשאי לשקול, בבואו להכריע בבקשה להסרת החיסיון, רק שיקולים שעניינם בעריכת איזון קונקרטי, הקשור בנסיבותיו של המקרה העומד בפניו. הטעם לכך הוא שנוסחת האיזון הסטטוטורית בה עסקינן, אינה קובעת את נקודת האיזון שבה משקלו הנורמטיבי של ערך גילוי האמת ועשיית הצדק יגבר על הערך של שיפור הרפואה וקידומה. מבחינה זו, האיזון הסטטוטורי אינו מלא. מכאן, שהאיזון השיפוטי הנדרש במקרה שלפנינו אינו מצטמצם לאיזון קונקרטי בלבד. לפני עריכתו של איזון קונקרטי, נדרש בית המשפט לעריכתו של איזון שיפוטי אשר ישלים את האיזון העקרוני שקבע המחוקק. על-פי איזון זה, הערך של עשיית הצדק יגבר על העניין שלא לגלות, בהתקיים אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק אם הפרוטוקול לא יגולה. אפשרות סבירה כזו תתקיים, במקום שבו לגילוי הפרוטוקול תהא חשיבות של ממש להכרעה במחלוקות בין הצדדים. אין מדובר ברשימה סגורה וממצה של שיקולים. בנוסף, הנסיבות הנוגעות למקרה נתון הינן, בדרך כלל, נסיבות מגוונות, כשהשיקולים הנגזרים מנסיבותיו אלו אינם עשויים מעור אחד, והם עשויים למשוך, בעוצמות שונות, לכיוונים מנוגדים. מן הכלל אל הפרט: טענתם המרכזית של המערערים, בשלה הם מבקשים לגלות את הפרוטוקול, היא שפרוטוקול זה חיוני כדי להוכיח באמצעותו את עילת ההתרשלות. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי שגילוי הפרוטוקול חיוני או שיש לו חשיבות של ממש להוכחת התביעה. על-פי הוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, אם רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, עליו לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. המערערים דנא לא עשו כן. המערערים אינם טוענים שהרשומות הרפואיות, על פניהן, חסרות ואינן מכילות את כל המידע הרפואי אשר ניתן היה לצפות שיכילו בנסיבות העניין. למעשה, מבוקשם של המערערים לעיין בפרוטוקול מבוסס על התקווה, שיימצאו בו ראיות נוספות שיסייעו בידם להוכיח את תביעתם. אולם, המערערים לא הניחו תשתית ראייתית כלשהי המבססת צפייה זו. בתקווה או ציפייה בלבד, אין כדי להצדיק את חשיפת הפרוטוקול.