תאגידים/זכות הערעור על שוו הצעת רכש/מחוזי

עובדות וטענות: המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כתביעה ייצוגית, מכוח ס' 338 לחוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע כי:"(א) בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל מי שהיה ניצע בהצעת רכש מלאה שהתקבלה כאמור בסעיף 337(א), לקבוע כי התמורה בעבור המניות הייתה פחות משוויין ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן, כפי שיקבע בית המשפט .. ". הבקשה מתייחסת להצעת רכש של מניות חברת קניאל אריזות משקה בע"מ וקניאל תעשיות אריזה בע"מ. המבקש עתר כי בית המשפט יקבע כי המחיר שהוצע בהצעת הרכש של החברות הוא פחות ונמוך משמעותית משוויין ההוגן של המניות. המבקש טען כי כל הניצעים בהצעת רכש מלאה שהתקבלה, זכאים לבקש סעד הערכה, וכל הניצעים בהצעה זכאים ליהנות מתוצאותיה של התביעה הייצוגית, אם תתקבל. מנגד, טענו המשיבים כי ניצעים אשר נענו להצעת הרכש, וגם ניצעים אשר לא התנגדו לה, אינם זכאים להיכלל בקבוצה.

דיון משפטי: כב' הש' ר' רונן: הצעת רכש מלאה היא מנגנון שמטרתו היא לאפשר לבעל שליטה בחברה ציבורית, להפוך אותה לחברה פרטית ולמחוק אותה מן המסחר בבורסה לניירות ערך, בדרך של רכישת מניותיהם של בעלי מניות המיעוט בחברה. ההצעה צריכה להיות מופנית אל כל בעלי מניות המיעוט, באופן ובתנאים שווים, ובמחיר אחיד (ס' 336(א) לחוק החברות). ניסיון לפרש את ההסדר החוקי של ס' 338 לחוק, מציב בפני הפרשן דילמה בין שתי אפשרויות, שלכל אחת מהן חסרונות ברורים. הפרשנות לפיה כל הניצעים יוכלו לבקש סעד הערכה, משמעה פגיעה בוודאות של המציע – שעלולה לסכל הצעתן של הצעות רכש (וזה מנוגד לתכלית החוק), וכן פגיעה בבסיס ממנו שואב ההסדר החוקי את הלגיטימציה שלו – ההנחה שלהסכמת הרוב להצעה יש משמעות. לעומת זאת, פרשנות לפיה רק בעלי המניות המתנגדים רשאים לפנות לבית המשפט, תיצור אצל כל הניצעים מוטיבציה שלא להסכים להצעת הרכש. כל אחד מהניצעים יעדיף – בנסיבות כאלה – להיות אחד מהמתנגדים להצעת הרכש. הפתרון צריך לדעתי להיות בקביעה שיפוטית לפיה בית המשפט ייצא מנקודת הנחה לפיה הסכמת הרוב להצעה היא אינדיקציה להוגנות שלה, למרות שהרוב רשאי לחזור בו מהסכמתו ולעתור לסעד הערכה. תוצאה כזו – לאחר שתיוודע לבעלי המניות, תביא אותם לשקול ברצינות האם להסכים להצעה, שכן הם יהיו מודעים לכך שהסכמתם תשמש אינדיקציה לבית המשפט שישקול את השאלה האם המחיר שהוצע על ידי המציע הוא הוגן, אם לאו. לשון החוק: ס' 338 נוקט בביטוי "כל מי שהיה ניצע". ביטוי זה – על פי פשוטו – מתייחס לכל הניצעים, בין שהסכימו להצעה ובין אלה שהתנגדו לה. אינני סבורה שניתן להוסיף למילים "כל מי שהיה ניצע" את המילים "והתנגד להצעה", בלא שיש כל נקודת אחיזה לשונית לכך בלשון החוק. יתרה מזאת, אני סבורה כי לאור כל האמור לעיל, אין לשלול את ההנחה כי המחוקק כיוון לכך שההסדר החוקי יהיה כזה שגם המציעים שהסכימו להצעה, יוכלו לבקש סעד הערכה – כדי למנוע קיומה של "דילמת אסיר" בקרב הניצעים, שעלולה להביא לכך שהצעות רכש כלל לא יתקבלו. אני סבורה אם כן, כי מכלול השיקולים מוליך לתוצאה לפיה יש לקבל את הפרשנות שהוצעה על ידי המבקש, כך שכל הניצעים יוכלו לבקש סעד הערכה, בין אם הסכימו להצעה ובין אם התנגדו לה. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק, היא מחזקת את המוסד של הצעות רכש מלאות, בהתאם לתכלית החוק, ואינה שוללת את הבסיס הרעיוני לכפיית המיעוט למכור את מניותיו. לכן, אני קובעת כי "הקבוצה" של התובעים הפוטנציאלים בתביעה הייצוגית כוללת את כל הניצעים בהצעת הרכש המלאה.