סד"א/ סמכות ביהמ"ש ליזום בדיקת חוקיות עסקה/מחוזי

עובדות וטענות: המערער כיהן בעברו כראש עיריית פתח תקווה, כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה, כחבר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז וכן כיו"ר מרכז השלטון המקומי. המשיבים הינם הבעלים של קרקע בגבעת שמואל (להלן: "המקרקעין"). בתחילת שנות ה-90, החלו להתגבש ברשויות התכנון תוכניות לשינוי ייעוד המקרקעין, מייעוד חקלאי לפיתוח עירוני. ב"כ המשיבים דאז, ערך היכרות בינם ובין המערער, ובין הצדדים נחתם חוזה הקובע כי בשל עברו של המערער וניסיונו העשיר בקידום וייזום פרויקטים בתחום התכנון והבניה, המשיבים מעוניינים להיעזר בשירותיו לצורך קידום ייזום ותכנון פרויקט בניה במקרקעין. והמערער מצידו מתחייה להעמיד לרשותם את כל הידע, הקשרים והניסיון המצויים ברשותו ובתמורה יקבל סך של 20,000 דולר בשני תשלומים – במעמד החוזה ולאחר השלמת המלאכה. בהינתן תוקף לתכנית המתאר לשינוי ייעוד המקרקעין, דרש המערער את היתרה, אך דרישתו לא נענתה והוא הגיש תביעה בסדר דין מקוצר. בבקשת הרשות להתגונן, טענו המשיבים כי המערער לא עשה דבר כדי לקדם את הפרויקט, לא מילא את חלקו בהסכם וממילא אינו זכאי ליתרת התמורה. בפסק דינו, נדרש ביהמ"ש לטענה חדשה שהעלו המשיבים בסיכומיהם, כי החוזה נוגד את תקנת הציבור. ביהמ"ש קובע, כי מדובר ב"חוזה שתדלנות" שמכוחו נדרש המערער להפעיל את קשריו כדי שבעל תפקיד שלטוני יטה שיקוליו לטובת האינטרסים של המשיבים וחוזה כזה נוגד את תקנת הציבור ולפיכך החוזה בטל וכפועל יוצא, אף זכותו של המערער לקבל את יתרת התשלום בטלה. מכאן הערעור שבפנינו.

דיון משפטי: הלכה פסוקה היא שכאשר אי-חוקיות של חוזה או עסקה מתגלה לבית המשפט רשאי הוא, ואף צריך, לעורר את השאלה ביוזמתו, ולסרב להושיט סעד לאדם המבקש להסתמך עליהם בתביעתו. אולם, בית המשפט לא ייתן תוקף לחוזה בלתי-חוקי רק אם שוכנע, שנתבררו כל העובדות הנוגעות לעניין, ונראה בעליל, כי מטרתו של החוזה היא בלתי חוקית (בין אם נטענו העובדות ובין אם לאו). במקרה שטענת העדר-חוקיות לא נטענה, או שהוכחו כראיה עובדות שלא נטענו, והן מצביעות כשלעצמן על מטרה בלתי חוקית, אל לו – לבית המשפט – להסתמך עליהן, אלא אם כן, ברור לו כי מצויות לפניו כל הנסיבות הרלוואנטיות. כאשר בית המשפט עומד לבדוק את חוקיותה של עסקה מיוזמתו, בלא שטענה כזו הועלתה בפניו, עליו להסב את תשומת לב בעלי הדין לכך, כדי שיוכלו להביא ראיות לעניין זה ולהשמיע טיעוניהם בנדון. ככלל, בית המשפט לא ידון בטענה שלא נטענה בכתב טענות, אלא אם כן גילה הצד שכנגד, בפירוש או מכללא, את הסכמתו לכך. הסיבה לכך היא, שיש לאפשר לצד שכנגד להיערך מבעוד מועד להתמודדות עם הטענות המועלות נגדו. אין לצפות ממנו לחזות מראש את הטענות שיועלו נגדו בשלבים מאוחרים שבהם לא יתאפשר לו להתגונן כהלכה באמצעות הבאת ראיות לסתור. הטענה שהחוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי ונוגד את תקנת הציבור נטענה על-ידי המשיבים לראשונה בסיכומיהם, ולכן, יש לראות בה שינוי חזית אסור לנוכח התנגדות ב"כ המערער בסיכומי תשובתו. סיכומי התשובה אינם מקום להתמודד עם טענות חדשות, וזאת, כיוון שלא ניתן במסגרתם להביא ראיות לסתור. יתרה מכך, טענת אי-חוקיות יש לטעון במפורש בכתב טענות. פרשנות חוזה נעשית על-פי אומד דעת הצדדים (סעיף 25 לחוק החוזים, תשל"ג-1973), וברור שראוי היה ליתן למערער להביא ראיות, לבסס תשתית עובדתית ולהוכיח את אומד דעתו במועד כריתת החוזה, ואת טענתו כי החוזה אינו בלתי-חוקי. אף ב"כ המשיבים הסכים כי תשתית כזו לא נפרשה, ודי בכך כדי לקבל את הערעור.