בוררות/חובת ההנמקה בפסק דין של בורר/מחוזי

עובדות וטענות: המשיבים החזיקו בנכס לממכר פלאפל בחיפה לגביו טענו לזכויות של בני רשות מעיריית חיפה. המבקשת פרסמה בילקוט הפרסומים הודעה לפי הסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 ובה עשתה שימוש בסמכותה לפי הסעיפים 189 ו-190 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 והודיעה, כי המקרקעין דרושים לה באופן דחוף לצרכי ציבור, כי הם מופקעים והיא מתכוונת לקנות בהם חזקה לאלתר. המבקשת ניהלה עם המשיבים מו"מ ארוך לפינוי הנכס. בשלב מסוים היא אף פנתה לביהמ"ש המחוזי בבקשה לפינוי. במהלך ההליכים המשפטיים, הגיעו הצדדים לכלל הסכם על פיו יקבלו המשיבים את הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת כנגד פינוי הנכס. כן, הוסכם בין הצדדים על מינויה של בוררת שתקבע את "שיעור פיצויי ההפקעה המגיעים למוכר על פי הדין המהותי". הצדדים הסכימו כי על הבוררת יהיה לנמק את פסקה. המבקשת טוענת כי התעלמותה של הבוררת מהלכת ביהמ"ש העליון ברע"א 1054/03 הוועדה המקומית לתו"ב י-ם נ' בדיחי לפיה, "אין לפצות מי שהפעילו עסק בלתי חוקי בגין אובדנו ו/או בגין אובדן המוניטין שלו מחמת הפקעת המקרקעין עליהם הוא ניצב", הינה פסיקה בניגוד לדין המהותי והינה נוגדת את תקנת הציבור. וכמו כן, בניגוד לקבוע בין הצדדים, לא נימקה הבוררת את פסק דינה. המשיבים טענו כי טעויות בפירוש הדין וביישומו מצד בורר, אין בהן כדי להוות עילה לביטול הפסק על יסוד סעיף 24(7). טעות שכזו אינה מהווה חריגה מסמכות.

דיון משפטי: כב' הש' ע' גרשון: אף כי אני סבור שצודקת המבקשת בטענותיה על כך שהבוררת פסקה תוך התעלמות מהלכת בדיחי ובניגוד לה, נראה לי כי מן הדין לדחות את טענות המבקשת על כך שמתקיימת במקרה זה עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(7) לחוק. הבוררת התייחסה בפסקה, הן להוראות החוק השונות והן לפסקי דין השונים של ביהמ"ש העליון. נראה, כי בסופו של דבר הנחתה הבוררת את עצמה לפסוק על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 2620/01 מ"י נ' צובחי מנאע. כאשר כאלה הם פני הדברים, הרי שברור שהבוררת לא התעלמה מן הדין המהותי ואף לא פסקה בניגוד לו. גם אם הדין הוא כפי שנקבע בהלכת בדיחי, הרי שלכל היותר ניתן לקבוע כי הבוררת טעתה בפירוש הדין וביישומו או בשיקול דעתה. מצב דברים זה אינו מקים עילת ביטול על פי סעיף 24(7). הלכה פסוקה היא כי אין הטעות מהווה חריגה מסמכות. הואיל וכך, גם הטענה על חריגת הבוררת מסמכותה, ועל קיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק – נדחית. באשר להנמקת פסק הדין – אין צורך להכביר מילים על חשיבות העניין. כוונת הצדדים לעניין ההנמקה הייתה, שיוכלו לעקוב אחר מסקנותיה ולהבין את ההגיון שבהן, שלא יעמדו בפני עובדות מוגמרות שעמן לא יוכלו להתמודד. ואכן, באין הנמקה, כיצד יוכל בעל הדין לדעת על שום מה ולמה פסקה הבוררת את שפסקה? בעניין זה, סבורני כי הדין עם המבקשת: אכן כן, הבוררת הוציאה מתחת ידה פסק ארוך ומפורט, ואולם בקטע החשוב ביותר בפסקה, סתמה ולא פירשה. קריאת פסק הבוררות אינה מלמדת מה עמד מאחורי קביעת סכום הפיצוי של 145,000 דולר. סבורני כי השגותיה של המבקשת בעניין זה, כמפורט לעיל, הן במקומן. לא ברור מתוך פסק הבוררת כיצד הגיעה הבוררת לסכום שאליו הגיעה ועל פי איזו שיטת השוואה עשתה כן. לא ברור מה הן העסקאות שעליהן סמכה את מסקנותיה. הוא הדין גם לעניין הפסדי ההכנסות שפסקה הבוררת. שהר,י ראש נזק זה חייב היה להיות מבוסס על חומר ראיות. אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ככל שהדבר נוגע לעילת הביטול שלפי סעיף 24(6) לחוק – העדר הנמקה.