בתי משפט/משפט חוזר לאב שהורשע בהריגת בנו/עליון

עובדות וטענות: כנגד המבקש הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים. באישום הראשון יוחסו לו עבירות של תקיפה והתעללות, ובשני – הריגה. כל העבירות בוצעו, כך נטען, כנגד בנו של המבקש בן השלושה חודשים - רון אייזן. בהכרעת דין ארוכה ומפורטת הרשיע ביהמ"ש המחוזי את המבקש בעבירות שיוחסו לו. ההכרעה לא התבססה על ראיות ישירות אלא על שורה של ראיות נסיבתיות, חוות דעת רפואיות וחוות דעת פתולוגית. המבקש ערער לביהמ"ש העליון על ההרשעה ועל גזר הדין. ביהמ"ש דחה את הערעור על הכרעת הדין, באמצו את קביעות בימ"ש קמא ולעניין העונש שנגזר, מצא מקום להתערב בהחלטה. על כך גם הוגשה על ידי המבקש בקשה לדיון נוסף ועתירה זו נדחתה. כעת, פונה המבקש לבימ"ש זה בבקשה למשפט חוזר, בקשה המופנית כנגד ההרשעה בשני האישומים שיוחסו לו. הבקשה מתבססת על חוות דעת פתולוגיות חדשות שערכו שני פתולוגים מומחים ובתוך כך, הוצגו ממצאים חדשים, אשר לטענת המבקש מבססים שתיים מן העילות המצדיקות משפט חוזר. לדבריו, חוות הדעת הרפואיות שהציג מגלות עובדות וראיות חדשות המערערות את יסודות ההרשעה ועשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובתו, כך שקמה עילה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). כן נטען כי הנתונים החדשים המוצגים בחוות הדעת מעוררים חשש של ממש כי נגרם למבקש עיוות דין, הנעוץ בתקלות בעבודה המדעית של המרכז לרפואה משפטית, ובכך קמה עילה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק. זאת כיוון שבית המשפט הסתמך על הדו"ח של פרופ' היס, שכלל ממצאים שגויים, התעלם מנתונים שנרשמו ולא הסיק מסקנות מתבקשות. לעניין ההרשעה בהריגה, המבקש טוען – על יסוד חוות הדעת החדשות - כי מותו של רון לא נגרם עקב החבלה בראשו, אלא כתוצאה ממחלת לב נדירה אשר הביאה לאי ספיקת לב וריאות. סיבת המוות אינה השבר בגולגולתו של התינוק, והמועד בו נגרם השבר אינו בשעות שלפני המוות אלא מספר ימים קודם לכן. עוד טוען המבקש לטעויות ותקלות חמורות בעבודה המדעית של המרכז, שלא בוצעה לפי סטנדרטים ראויים. עמדת המשיבה, שאין מקום לעריכת משפט חוזר, גובתה בחוות דעת עדכנית של פרופ' היס. טענה מקדמית של המשיבה היא, כי חוות הדעת של שני הפתולוגים אינן מהוות "עובדות או ראיות" היכולות לשמש בסיס לבקשה למשפט חוזר, שכן הן ניתנו ע"י מי שאינם מומחים בתחום הרפואה המשפטית, שהינה תת התמחות בתחום הפתולוגיה. כמו כן, חוות הדעת עוסקת בניתוח מחודש של נתונים שהיו ידועים במלואם בעת הדיון המקורי. לגופו של עניין, עמדת המשיבה היא כי במסקנות המומחים אין ממש. לשיטתה,הטענה שהתינוק סבל ממחלת לב מבוססת על נתנוים לא מעודכנים. כמו כן, ממצאי המומחים תומכים, ע"פ הספרות המדעית, במסקנה שהתינוק סבל מהתעללות פיסית כרונית. בתגובה לעמדת המשיבה הוגשה ע"י המבקש חוו"ד שלישית, שנערכה בידי פתולוג משפטי מסקוטלנד, פרופ' ג' פאונדר, אשר מצטרף לקביעותיהם של המומחים ומצביע על כשלים וסתירות בדו"ח הנתיחה של המכון. כמו כן, הוא מצביע על שתי עובדות או ראיות חדשות, שאותרו ע"י המומחים ולא היו בפני ביהמ"ש: ברזל בריאות וממצאי התארגנות בקרום הקשה של המוח. ב"כ המבקש אף ציינו בתגובה, כי אחרי הגשת הבקשה למשפט חוזר הגיע לידיהם מידע חדש בדבר נתיחת הגופה של התינוק, אשר בוצעה ע"י מתמחה בעזרת פרוסקטור וללא נוכחותו של פרופ' היס. מידע זה לא היה בפני ביהמ"ש המחוזי ופרופ' היס העיד כי הוא זה שניתח את גופת התינוק. על יסוד מידע חדש זה, מתעצם החשש כי נפלו טעויות בהליך הנתיחה וכי נגרם למבקש עיוות דין. כעת יש לבצע הערכה מחודשת לדו"ח הנתיחה ולחוו"ד של פרופ' היס והדבר עשוי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש.

דיון משפטי: כב' הנש' הש' א' ברק: אין לקבל הטענה המקדמית בדבר חוות הדעת שהביא המבקש אשר אינן יכולות להיחשב כראיות או עובדות, שכן הן נערכו ע"י פתולוגים שאינם רופאים משפטיים. ראשית, אין חולק כי פרופ' פאונדר משמש כפתולוג משפטי. באשר לשני המומחים: נסיונם הרב אשר הוצג בפני בית המשפט מעיד על כך כי יש להתחשב בחוות דעתם. עם זאת, יתכן כי לאור הייחודיות במקצוע הרפואה המשפטית יילקח הדבר בחשבון במסגרת המשקל שיינתן לחוות דעתם. כעת ניתן לפנות לשאלה האם בעניינו של המבקש מתקיימת עילה למשפט חוזר? ביסוד המשפט החוזר עומדים שני אינטרסים מתחרים: סופיות הדיון מול השאיפה להשגת אמת. מוסד המשפט החוזר נועד לספק מנגנון דיוני הבא לתקן טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, מתוך הכרה כי המערכת המשפטית, ככל מערכת אנושית, אינה חסינה מטעויות. המשפט החוזר טומן בחובו לא רק את ההכרה במגבלותיה של השפיטה, אלא גם את אמון הציבור בהכרה עצמית זו של מערכת השפיטה את גבולותיה. האיזון הראוי בין שיקולים נוגדים אלה מונח ביסוד הוראות חוק בתי המשפט בעניין המשפט החוזר. סעיף 31(א)(2) לחוק קובע, כעילה למשפט חוזר, הצגתן של "עובדות או ראיות" העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש משפט חוזר, אפילו ניתן היה להביאן במשפט. כן נוספה "עילת סל" (סעיף 31(א)(4)) אשר באה להרחיב את גדרי סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט והעניקה יכולת לבית המשפט להשקיף ב"מבט על" על ההליך כולו. ייחודה של עילת הסל בכך שהיא אינה כוללת יסודות מוגדרים, והיא נועדה לתת מענה לפגם דיוני שורשי שנתגלה בהליך הפלילי, פגם המערער את יסודות ההרשעה. במסגרת העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק, יש להביא בפני בית המשפט ראיות או עובדות נוספות שיש בהן הפוטנציאל לשינוי התוצאה. ראיות ועובדות אלו, צריכות להקים תשתית ממשית המצדיקה חריגה מעקרון סופיות הדיון. נדרשת "מסה קריטית" של ראיות ועובדות אשר עשויות להטות את הכף. מסה קריטית זו יכולה להתבטא הן בכמות הראיות והעובדות והן בחוזקן היחסי, שיש בכוחו להתגבר על העובדות שהיוו יסוד להרשעה. על בית המשפט להשתכנע כי חומר הראיות או העובדות הנטענות יכולות היו לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנאשם. ודוק: העובדות או הראיות הנוספות אינן חייבות לבסס ודאות של שינוי תוצאת המשפט. ראוי לציין, כי באשר לסעיף 31(א)(4) לחוק, גבולות פריסתו נקבעים על פי האיזון בין השיקולים הנוגדים המונחים ביסוד הוראות החוק. עילת הסל" כוללת, בין היתר, פגמים דיוניים חמורים בהליך, בהתקיימם, אין הכרח להראות בכל מקרה כי תוצאת הפגם בהליך הייתה בשינוי פוטנציאלי של תוצאת המשפט. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חוות הדעת של המומחים השונים ואת החומר שהובא בפניי, באתי למסקנה כי הטענות שהובאו בפניי, בהצטברותן, מקימות עילה לקיים משפט חוזר. קיומו של משפט חוזר מתחייב מחוות הדעת החדשות שהוצגו בפניי. השתכנעתי כי יש לחקור את הממצאים החדשים עליהם מצביעים המומחים הפתולוגיים, ולעמת אותם עם הראיות הנסיבתיות האחרות בתיק. יש בחוות הדעת, אם תתקבלנה כמהימנות, פוטנציאל לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש. לא ניתן להתעלם מהן או לפטרן בלא בחינה. אמנם, דעתה של המשיבה אינה נוחה מחוות הדעת החדשות ואלה משוללות – לטעמה – בסיס מדעי והגיוני. ייתכן, ובכך אינני מביע כל עמדה, כי הדין עימה. אך קביעת מהימנות המומחים ומשקל חוות הדעת אינה צריכה להתברר במסגרת הליך זה של בקשה למשפט חוזר. לעת הזו, די בכך שחוות הדעת מגלות אמינות לכאורית ועומדות במבחני הקבילות, כך שתוכלנה לשמש במשפט עצמו. בחינה יסודית ומעמיקה של חוות הדעת תוכל להתקיים רק בערכאה דיונית, אשר בידיה הכלים להעריך מהימנות עדים, מקצועיות מומחים ומשקלן של ראיות. לגבי חלק מן התשתית העובדתית הקיימת בתיק ישנם סימני שאלה ותהיות המחייבים בירור מחודש. משהוריתי על משפט חוזר בכל האמור לאישום בדבר ההריגה, אין מנוס מלהורות על משפט חוזר אף בעניין האישום הראשון – התעללות ותקיפה, אשר נסמכה במידה רבה על הרשעת המבקש בהריגה ושימשה לביסוס היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בתקיפה והתעללות.