עבודה/מניעת שביתה בהעסקת עובדים חיצוניים/ארצי
עובדות וטענות: תדיראן קשר הנו מפעל העוסק בייצור ציוד קשר צבאי. למפעל מספר אתרים שאחד מהם ממוקם בעיר חולון. המערערת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות החשמל, המתכת והאלקטרוניקה (להלן: ההסתדרות), מייצגת 450 עובדים מאורגנים במפעל תדיראן קשר בהתאם להסכם קיבוצי שבין ההסתדרות ותדיראן קשר. רוב עובדיו המאורגנים של המפעל מועסקים בהליכי הייצור, בעוד שמרבית מעובדיו הבלתי מאורגנים מועסקים כאנשי מינהלה וכאנשי פיתוח. המשיבות, תדיראן מערכות בע"מ ותדיראן ספקטרלינק בע"מ, מפעילות שני מפעלים הממוקמים בסמוך למפעל תדיראן קשר שבחולון. אתרי הפעילות של מפעלים אלה אינם כוללים מחסנים ומשכך, מאוחסנים טובין הצריכים להליכי הייצור שלהן במחסני תדיראן קשר. יצוין, כי יותר ממחצית מעובדי המשיבות הם עובדים מאורגנים החברים בהסתדרות. ההסכם הקיבוצי בין תדיראן קשר לבין ההסתדרות הגיע לסוף תוקפו החוזי ביום 31.7.2005 וזאת, מבלי שהצדדים השכילו לחתום על הסכם חדש. ביום 31.8.2005, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בתדיראן קשר וביום 9.11.2005 פתחו העובדים המאורגנים בשביתה, אשר נמשכת זה מספר שבועות. המשיבות פנו לבית הדין האזורי לעבודה בתביעה ובבקשה לסעדים זמניים המכוונים כנגד ההסתדרות במסגרתם, התבקש צו המורה לעובדי תדיראן קשר להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לשבש את מתן שירותי האחסון במחסני המפעל. ביה"ד האזורי דחה הבקשה, עם זאת צוין בהחלטה, כי אם תוגש בקשה למתן אפשרות להוציא ממחסני המפעל, באמצעות רכוש חיוני להמשך פעילות החברות, היא תידון לגופה ואכן כך נעשה. הבקשה התקבלה ומכאן הערעור שבפנינו.
דיון משפטי: כב' הנש' הש' ס' אדלר: מטבעה של שביתה שהיא גורמת נזק כלכלי למעסיק, כמו גם לצדדים שלישיים הקשורים עמו בקשרים עסקיים ולעתים אף לציבור הרחב. זהו כורח בל יגונה שיש בו כדי להגשים את זכות ההתארגנות. עם זאת, חרות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול חירויות וזכויות אחרות, וביניהן זכותו של המעסיק להגן על קניינו ולנהל את עסקו כרצונו. כפועל יוצא, לא חל איסור בשיטתנו המשפטית, על מעסיק שעובדי מפעלו שבתו לעשות להקטנת נזקיו מן השביתה. ברי, שגם זכויותיו הקנייניות והניהוליות של המעסיק אינן מוחלטות והן כפופות להוראות הדין וההלכה, לרבות בנוגע למגבלות שנקבעו ביחס לאפשרות להעסיק ממלאי מקום בתקופת השביתה. עניינה של החלטה זו הוא בעובדים המחליפים דרך קבע את השובתים. בחוק הישראלי נמצא ביטוי למדיניות על פיה העסקת עובדים חיצוניים במקום העובדים השובתים היא בלתי רצויה. פרופ' רות בן ישראל סבורה כי שכירת ממלאי מקום זמניים פוגעת בזכות השביתה, אף שהיא אינה מעקרת אותה לחלוטין. לעומתה, שכירת ממלאי מקום קבועים מעקרת את הזכות לחלוטין שכן העובד מאבד את מקום עבודתו בשל השתתפותו בשביתה. במציאות השוררת בארץ בתחום יחסי העבודה, אין לאפשר למעסיק שמפעלו מושבת, להפעיל את מפעלו באמצעות עובדי לקוחותיו ובחסות בית הדין. לכאורה, שימוש בעובדים של חברות שמניותיהן מוחזקות על ידי אותו קונצרן רב היקף כדי לפגוע בשביתה של 450 עובדים של מפעל אחר באותו קונצרן, נראית כהפעלת כוח מטעמו של המעסיק, החורגת מן הנורמות המקובלות במסגרת מאבקים מקצועיים. זאת ועוד, הפעלת מפעל מושבת על ידי עובדים אחרים יכול בהחלט שתפגע באפשרות לגבש הסכם קיבוצי חדש ובעצם היחסים הקיבוציים במפעל, כמו גם בחופש ההתארגנות. על כן וככלל, אין להתיר למעסיק להפעיל את מפעלו באמצעות עובדים חיצוניים, שכן מדובר בנשק שאינו עונה על מבחן המידתיות. בהקשר זה רשמנו בפנינו הצהרת ב"כ ההסתדרות, כי אם נציגי הנהלת המפעל ימציאו להסתדרות פרטים בנוגע לעסקה מסויימת או לפריטים ספציפיים שבאי הספקתם יהא כדי לגרום "קושי קריטי", העובדים יענו לבקשה.