עבודה/הכרה בעובדות כוח-אדם כעובדות קבועות/עבודה

עובדות וטענות:

עניינה של התביעה שבפנינו "תבנית העסקה בלתי שגרתית", בה התובעות, שהן קלדניות במקצוען, מהוות צלע אחת ב"תבנית העסקה משולשת". תפקידן להקליד נתונים הנוגעים לגביית המיסים, לתוך מערכת המחשוב של משרד האוצר. יש מביניהן העוסקות בכך במשך 16, 13, 8-7 שנים, ואחרות במשך 5-2 שנים. את עבודתן הן מבצעות במשך כל השנים בחצרי "המשתמשת" היא שע"מ, הנתבעת מס' 1, שהיא יחידת סמך במשרד האוצר, והיא הצלע השנייה שבתבנית ההעסקה. חברת "תגבור" (להלן-"תגבור"), הנתבעת מס' 2, היא הצלע השלישית שבתבנית, טוענת כי היא מעסיקתן של התובעות, וככזו היא מצוינת בתלושי השכר שלהן. תגבור היא זו, שבאמצעותה, מאז 1994, ועובר להגשת התביעה לבית הדין, מבוצעת הפעילות של הקלדת הנתונים למחשבי משרד האוצר. בהסדר ההעסקה המיוחד של התובעות בהליך זה, הועמדנו בפני מה שמכונה תופעת "מיקור חוץ" (outsourcing). השאלה היא האם בפנינו מיקור חוץ של שירותים או פונקציות כפי שמבקשת המדינה לשכנע אותנו, או שמא מיקור חוץ של כוח אדם? במסגרת פסק דין זה, ננסה לזהות את המעביד האותנטי של התובעות: האם זו המדינה, כטענת התובעות, המשתמשת, שבחצריה התבצעה העבודה, או שמא, כטענת המדינה, אין כל קשר משפטי בינה לבין התובעות, שהן עובדות תגבור, המספקת לה אך שירותי קלידה.

דיון משפטי:

כב' הש' ר' רוזנפלד: