ביקורת: קופות גמל ב-2005 - הטבלה כן משקרת
קרנבל סיכומי סוף השנה בעיתונות הכלכלית בעיצומו, ונראה כי דבר כבר לא יוכל להעכיר את האווירה החגיגית. מנהלי קופות הגמל רושמים תשואות שבשנים עברו נראו דמיוניות - כמחצית מהקופות ירשמו השנה תשואות דו ספרתיות, ויש אפילו מי שהצליח להשיג תשואה של מעל 15%. הצרכנים של קופות הגמל (כלומר, כמעט כולנו) מסתכלים על טבלאות התשואות ומחשבים את הימים שהתקצרו עד שנוכל לפרוש באושר ועושר.
אבל האם באמת נוכל לממש את התוכניות שלנו? האם התשואות שהושגו במהלך שנת 2005 יכולות בכלל ללמד אותנו משהו על התשואות שנקבל בשנים הקרובות? הלוא ברור שתשואה דו ספרתית איננה מתקבלת מהשקעה סולידית באג"ח מדינה, מה שמוביל למסקנה המיידית שמנהלי קופות הגמל השקיעו חלק נכבד מהנכסים שלנו בבורסות בת"א ובמקומות שונים בעולם.
זו חוכמה קטנה מאוד להשיג תשואה של 12%, בשנה שבה מדדי המניות העיקריים בבורסה עברו את ה-30%, ובכל זאת, מרבית הכתבות בנושא לא מחדדות את הברור מאליו: דווקא בתקופה של עליות מי שהשיג את התשואות הטובות ביותר הוא מי שלקח את הסיכונים הגדולים ביותר.
מה היה קורה לאותן קופות לו הבורסה היתה צונחת השנה? למרות שת"א 100 כבר חצה את רף 830 נקודות, לא קשה לדמיין סיטואציות אחרות. אם ההינתקות היתה נכשלת; אם קריש הדם במוחו של ראש הממשלה היה עיקש יותר; אם ארגוני הטרור הפלשתינים היו מצליחים להכפיל את טווח הקסאם; אם נסראללה היה מקצין את פעולותיו.
אפשר לחשוב על אינסוף סיטואציות שבהן הבורסה בישראל היתה מדשדשת ואף מתרסקת. האם עמיתי קופות הגמל היו רוצים להצמיד את החיסכון הפנסיוני שלהם לכל אותן אי וודאויות? הרשו לי להניח שלא.
הבעיה היא, שהציבור הרחב אינו מודע מספיק לסיכונים הרבים, וזאת מאחר ואין לו שום מקור מידע אמין וזמין שמנתח עבורו את מדדי הסיכון. התקשורת מנתחת עבור עמיתי קופות הגמל מדד אחד ויחיד - התשואה. רק לעיתים רחוקות מתייחסת התקשורת גם לסטיות התקן או למדדי שארפ של קופות הגמל, וזאת למרות שהמידע זמין ונגיש.
ואם לרוב אין לצד טבלאות התשואה המקודשות גם מדדי סיכון, אזי קל וחומר שרק לעיתים נדירות ממש יש התייחסות לעיוותים בתשואות שנגרמים כתוצאה משערוכים של נכסים בלתי סחירים וריביות הקופה לסוגיהן. וגם כאשר אלה מופיעים אז לעיתים קרובות הטבלאות שמוצגות לציבור משוות בין קופות גמל סולידיות לקופות גמל מסלוליות, או ש"רק" משוות בין קופות הגמל לפרק זמן מגוחך ורנדומאלי כמו 7 חודשים. חשוב לדעת, שלא מדובר על הפרשים מינוריים. פערי העיוותים השונים יכולים להגיע למספר אחוזים בשנה ולהפוך את כל טבלת התשואות על פיה.
התוצאה היא, שקריאת הכתבות הרבות בעניין מסמאת את הציבור יותר מאשר פוקחת את עיניו. האדם מן היישוב הפותח את מדורי הכלכלה בחיפוש אחר התשובה לשאלה איזו קופת גמל טובה יותר עבורו יוצא במקרה הטוב מבולבל, ובמקרה הרע מוטעה ומפותה לסיכונים מיותרים.
אז מה הפתרון, בהנחה שצריך בכל זאת לכסות בתקשורת את הנושא? ההצעה שלי פשוטה. לצד טבלאות התשואות נציין גם את ההסתייגויות, ננסה לכמת אותן (למשל, על ידי מציאת קורלציה בין כמות הנכסים הלא סחירים לתשואות ב-2005), ונחפש מדדים יצירתיים שילמדו את הקוראים משהו על הגוף שמנהל את עיקר כספי החיסכון שלו.
למשל, סטיית תקן (מדד לסיכון) המתחשבת בנכסים הלא סחירים, האנליזה עליה נסמכות ההשקעות, כמה אנליסטים מעסיק בית ההשקעות לכל מיליארד שקל נכסים מנוהלים, כמה שנות ניסיון מצטבר בניהול השקעות יש למנהלי ההשקעות, מה מידת יציבות נושאי התפקידים הבכירים ואיזה סיכונים יוצאי דופן הם לוקחים. נתונים כאלה מצביעים על מדיניותו ואופיו של בית ההשקעות, ואלה חשובים לטווח ארוך יותר מכל נקודת תשואה שהושגה ב-2005.
מאת: שירי עדן הכותבת הינה דוברת בית ההשקעות "דש איפקס הולדינגס".
הערה: אין לראות באמור לעיל משום המלצה לבצע פעולת השקעה כלשהי, העושה כך פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא וכל האחריות מוטלת עליו.
