חוקתי/הגבלת חופש התנועה אל מול ביטחון המדינה/עליון
עובדות וטענות:
עם שחרורו של העותר, מרדכי ואנונו, הוצאו כנגדו צווי איסור יציאה מן הארץ וצווי הגבלה בתוך הארץ. העותר עתר כנגד צווים אלה (בג"צ 5211/04) וביהמ"ש העליון דחה עתירתו בקובעו, בין היתר, כי תקופת מאסרו הארוכה של העותר לא הפיגה את נחישות רצונו וכוונתו לחשוף ברבים מידע סודי אודות הקריה למרכז גרעיני שנאסף על ידו בתקופת העסקתו שם. כן נקבע, כי לעותר יכולת ממשית לפגוע, באמצעות חומר ונתונים רבים שנמצאים ברשותו, בעניינים בעלי חשיבות בטחונית מן המעלה הראשונה של ישראל. ביהמ"ש באותו הליך, ראה לנכון שלא להתערב בתוקפם של הצווים. לאחר פקיעת הצווים נשוא ההליך הקודם, חודשו צווי ההגבלה ואיסור היציאה מן הארץ, המהווים נושא הדיון בעתירה זו. בעתירה זו מבקש העותר כי ביהמ"ש יורה למשיב 1, אלוף פיקוד העורף, לבטל את צו הצמצום וההשגחה (להלן: צו ההגבלה) שהוציא כנגדו וכי יבוטל את צו איסור היציאה מן הארץ שהוצא כנגדו (להלן: צו איסור היציאה). העותר תוקף את חוקיות הצווים באמצעות ניתוח תוכנם, על רקע ערכים חוקתיים העומדים ביסוד זכות האדם להגנה על חירותו האישית. הוא טוען כי הצווים אינם עומדים באמות המידה המותוות על ידי עקרונות פיסקת ההגבלה שבחוק כבוד האדם וחירותו, ובמיוחד בתנאי המידתיות. עמדת המשיבים היא כי הצווים הוצאו כדין, ולא נפל בהם פגם. לטענתם, העותר עדיין מהווה מקור סכנה ממשית לפגיעה בביטחון המדינה, בהצהירו בגלוי על כוונתו לפרסם מידע סודי שטרם נחשף בציבור.
דיון משפטי:
כב' הש' א' פרוקצ'יה:
