מע"מ/ניכוי מס תשומות בגין הקמת מבני ציבור/עליון
עובדות וטענות:
המשיבה היא חברה פרטית שנוסדה בשנת 1975 במטרה להקים בגליל המערבי את הישוב "כפר ורדים". לשם כך, הקצה לה מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י) בשנת 1979 קרקע וזאת, עוד בטרם הקמת מועצה מקומית במקום. בבסיס העניין הנדון שלושה הסכמים: הסכם בין ממ"י למשיבה - הסכם הרשאה לתכנון ולפיתוח מתחם הקרקע שאותר להקמת היישוב (להלן: הסכם ההרשאה). הסכם בין ממ"י לבין המועצה המקומית - הסכמי חכירה ופיתוח מתחמי קרקע המיועדים לבנייה ציבורית (להלן: הסכמי החכירה והפיתוח). והסכם בין המשיבה לבין אגודת משתכני כפר ורדים והמשתכנים, במסגרתם, התחייבה המשיבה לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית ביישוב (להלן: הסכמי ההקצאה והתשתית). בהסכם האחרון נקבע, בין היתר, לגבי התמורה, כי "בתמורה לביצוע עבודות ותשתית והפנייתו לממ"י ישלם המשתכן לחברה כמפורט להלן... לסכומים המפורטים בסעיף זה יתווסף מע"מ בשיעור הקבוע על-פי דין...". תשלומי המע"מ הללו הועברו ע"י המשיבה לאוצר המדינה בניכוי המס ששילמה על התשומות להן נדרשה לשם ביצוע התחייבויותיה לפי הסכם ההרשאה – הן לשם ביצוע עבודות הפיתוח והן לשם בניית המבנים הציבוריים. המערער, מנהל מע"מ, לא הכיר בניכוי מס התשומות בגין מבני הציבור ועל כך הושג בפני ביהמ"ש המחוזי אשר קבע, כי המערערת היא בגדר עוסק, כיוון שהיא מקיימת את כל המאפיינים של חברה עסקית שענייניה לרווחים וכי יש לראות בבניית מבני הציבור עסקה של מתן שירות בתמורה, שניתן לנכות הימנה את מס התשומות. על כך הערעור דנן.
דיון משפטי:
כב' הש' א' ריבלין:
