מנהלי/מהי מדת ההתערבות בהחלטות התביעה הצבאית/עליון

עובדות וטענות: בפברואר 2002, תקפו מחבלים מוצב של צה"ל בגזרת בנימין. בעקבות התקיפה נהרגו שישה לוחמים מגדוד 603. בנם של העותרים, סמ"ר בני קיקיס היה בניהם. מסכת אירועים שקדמה לאירוע טראגי זה, שעניינה חבלה שנחבל המנוח בכף ידו במהלך משחק עם חבריו לגדוד, הביאה את הוריו הכואבים, העותרים, לדרוש מרשויות הצבא למצות את הדין עם האחראים, לטענתם, לחזרתו של המנוח ליחידתו ולפעילות מבצעית למרות שידו הימנית היתה שבורה. דו"ח ועדת החקירה שמונתה בעקבות האירוע, קובע בין היתר, כי חוות דעתו של הרופא האורטופד שבדק את המנוח (המשיב 7), הועברה באמצעות מכשיר פקסימיליה לעוזר קצין הרפואה בפיקוד צפון (המשיב 5). הפקס התקבל כשהוא חסר חלק מהמלצותיו של המשיב 7 ואף כתב ידו של המשיב 7 אינו ברור בו. הדו"ח קובע, כי המנוח חזר ליחידתו שלושה ימים לפני המועד שהמליץ המשיב 7 וכי לא הופנה באופן מידי לרופא היחידה כפי שהיה ראוי לעשות. למעשה, מציין הדו"ח, המנוח כלל לא הופנה לרופא היחידה מאז חזר אליה. לטענת העותרים, בנם לא יכול היה להתגונן באמצעות נשקו כנגד התקפת המחבלים. המלצות ועדת החקירה שהוקמה לבחינת טענות הוריו של המנוח, ואימוצן ע"י גורמי הצבא, הן נושא עתירה זו. קצין רפואה ראשי (להלן: הקרפ"ר) החליט להעיר למשיב 7 בגין ניהול לקוי של רשומה רפואית. כמו כן, החליט להעיר הערה מקצועית למשיב 7 על-כך שלא אבחן את אופי החבלה בידו של המנוח. עם זאת, קבע הקרפ"ר, כי גם בהנחה שהמנוח סבל משבר שלא אובחן ע"י המשיב 7, הרי שהמלצתו הרפואית ניתנה על סמך שיקול דעתו הקליני כמומחה לכף היד, וכי הטיפול שהומלץ על ידו תאם בכל מקרה גם לאבחנה של שבר. באשר למשיב 5 מצא הקרפ"ר פגם בהתנהלותו, בכך שהסתמך על רשומה רפואית לקויה והעיר לו על כך שהתבסס על נתונים חלקיים בעת החלטה רפואית, ולא התייעץ ישירות עם הרופא המומחה אשר חוות דעתו היתה בלתי קריאה. כמו כן, הנחה הקרפ"ר לשנות את טופס ההפניה לרופא, כך שטעויות דומות לא תשנינה. העותרים מבקשים מבית המשפט כי יורה על הדחה מתפקידו של המשיב 5 אשר הורה על חזרתו של המנוח ליחידה וכן כי יורה על פתיחה בהליכים משפטיים נגד המשיב 5 והמשיב 6 - מפקדו של המנוח.

דיון משפטי: כב' הש' ע' ארבל: שאלת התערבותו של בית המשפט בהחלטותיה של מערכת התביעה הצבאית דומה היא לשאלת התערבותו של בית המשפט בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה (בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע הצבאי הראשי). הכלל הוא, כי בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה או של רשויות התביעה הצבאית בשיקול דעתו שלו, ואין הוא יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם. עם זאת, אין הוא מנוע מהתערבות בהחלטותיהן של רשויות התביעה במקרים המתאימים. אמות המידה הנבחנות נחלקות לשני סוגים: אמות מידה אוביקטיביות - עוסקות בסבירות החלטותיהן של רשויות התביעה; ואמות מידה סוביקטיביות - עוסקות בבחינת הגינותו, יושרו ותום ליבו של הפצ"ר (בג"צ 425/89 צופאן נ' הפרקליט הצבאי הראשי). אף באשר לרמטכ"ל נפסק, כי עליו להפעיל את שיקול דעתו "בהגינות, בסבירות, בשוויון, בתום לב, ללא שרירות, תוך התחשבות בכל השיקולים הרלבנטיים ומבלי להתחשב בשיקולים שאינם רלבנטיים", בית המשפט יתערב בשיקול דעתו רק אם יש בו משום חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות בשיקול הדעת (בג"צ 1868/00 גולן נ' ראש המטה הכללי). מחד, ניצב כאבם האין-סופי של ההורים השכולים ורצונם כי ימוצה הדין עם מי שהם רואים כאחראים למותו של היקר להם מכל. מאידך, עומדים השיקולים המשפטיים, המנחים שימוש במבחנים כגון "סבירות", "ראיות" וכדומה. עם זאת, ככל שניתן להבין לליבם של הורים כואבים ומתאבלים שאיבדו את בנם יקירם במהלך תקיפת מחבלים, ברי שהכרעה בעתירה נעשית על בסיס בחינה משפטית מדוקדקת של כל טענותיהם ועל-פי אמות המידה המשפטיות הנקוטות בידי בית המשפט. באי-כוח העותרים לא העלו, למעשה, טענות הנוגעות לאמות המידה הסובייקטיביות לבחינת החלטותיהן של רשויות התביעה הצבאית. אמנם בעתירה מועלית בקצרה טענה של חוסר הגינות ושרירות לב בהחלטותיהן של רשויות התביעה הצבאיות, אך טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל נימוק או הסבר. יתרה מכך, לא נמצאה בחומר שבפני בית המשפט כל ראייה התומכת בטענה שכזו. לפיכך, כל שנותר הוא לבחון את ההחלטות נשוא עתירה זו מבחינת סבירותן. במכתב המשיב 2 (התובע הצבאי הראשי – להלן: התצ"ר) נטען, שהתנהגותו של המשיב 5 בפרשה אינה עולה כדי חריגה מסמכות או התעלמות מהמלצות רפואיות, אלא מסתכמת בפגם בהתנהלות תוך הסתמכות על רשומה רפואית לקויה. קביעתו זו של התצ"ר עומדת במבחן הסבירות. טוענים באי-כוח העותרים, כי אף אם נקבל את גרסתו של המשיב 5, לפיה חשב שהוא ממלא אחר המלצות המשיב 7 כלשונן, כמהימנה, עדיין יש להעמידו לדין בשל התנהגותו הרשלנית. בית המשפט קובע, כי בפני רשויות התביעה הצבאית פרוש מתחם שיקול דעת סביר שכולל את האפשרות שלא לנקוט בצעדים משפטיים כנגד המשיב 5, ולהסתפק באמצעים הפיקודיים. לעניין זה, אין כל ראייה להתקיימותו של קשר סיבתי בין מותו של המנוח בהתקפת המחבלים על המוצב לבין התנהגותו של המשיב 5 כפי שמנסים לטעון באי-כוח העותרים. גם אם רואים העותרים קשר במובן הרחב בין התנהגות המשיב 5 למות בנם, הרי שבבחינה הנערכת במישור המשפטי לא קיימת ראייה לקשר סיבתי שכזה. המשיב 6 פיקד בזמן המקרה נשוא העתירה על היחידה, אליה סופח המנוח. המשיב 6 אינו גורם רפואי מקצועי, ועל-פי תפקידו, כפי שעולה מתגובת המשיבים, הוא אמור לפעול על-פי הנחיותיו המקצועיות של המשיב 5 ולממשן. לפיכך, לא יכול היה המשיב 6 לטפל בתלונתה של העותרת באשר לבעיותיו הרפואיות וכאביו של בנה, שכן הוא אינו מוסמך לטפל בתלונה כזו, אם כי ראוי היה שיפנה את תלונתה לגורמים המוסמכים לטפל בה. רופא היחידה לא שהה ביחידה בזמן חזרתו של המנוח אליה, והמנוח הודיע למפקדיו כי הוא מסוגל לחזור לפעילות מלאה. אשר על כן, כשבוחנים את נסיבות העניין כולו, אין המקרה מצדיק התערבות בית המשפט בהחלטתם של הפצ"ר והתצ"ר שלא לפתוח בהליכים משפטיים נגד המשיב 6. לא היה בשיקול דעתו של הדרג הפיקודי הצבאי משום חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבות בית המשפט. להורים, האבידה קשה היא מכל והכאב אין גדול ממנו. אין ספק שבפניותיהם לגורמי הצבא ברמות השונות, כמו גם בעתירתם, ניסו, בין היתר, וגם הצליחו, להעביר מסר לפיו יש למלא אחר הוראות הגורמים הרפואיים המוסמכים, תוך הקפדה מרבית ובמלוא תשומת הלב. יש חשיבות רבה שהדברים נבחנו ולובנו והלקחים ילמדו, ובכך יינתן להם מקצת חפצם.