סד"א/ה"הזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות/מחוזי

עובדות וטענות:

המערער, יליד 1947, הינו מסגר העוסק במקצועו במפעלים שונים מאז 1971. עיקר שנות העסקתו התבצע במפעלה של המשיבה, בו עבד כמסגר משנת 1975 ועד שנת 2001. ביום 4.8.02 הגיש המערער תביעה כספית כנגד המשיבה לפיצוי בגין נזקים שעניינם פגיעה בשמיעה במהלך תקופת עבודתו אצלה, אשר לטענתו נגרמה לו בשל רשלנות והפרת חובות חקוקות מצידה, שעיקרם בתנאי עבודה לקויים, וצורפה חוות דעת מומחה. המשיבה הגישה ביום 1.12.02, כתב הגנה מבלי שהעלתה טענת התיישנות (להלן: כתב ההגנה המקורי). ביום 2.3.03 עמד המערער לבדיקה בידי המומחה מטעם המשיבה, ד"ר פרט אשר ממצאיו ומסקנותיו הוגשו לביהמ"ש קמא ביום 4.4.03 ובמסגרתם הוערכה נכותו של המערער בשיעור של 10% בלבד. צוין, כי בהשוואה לבדיקת שמיעה משנת 1979, הרי שבמהלך השנים שלאחר מכן לא חלה כל החמרה ביכולת השמיעה של המערער. כך גם כעולה מדו"ח ועדה רפואית מהמוסד לביטוח לאומי שנערך במסגרת תביעה שהגיש המערער (להלן: דו"ח המל"ל) בו המערער עצמו ציין ש"רעשים באוזניים תמיד יש לו", ולפיכך מדובר בבעיה הקיימת מזה שנים רבות. וכך מסכם ד"ר פרט: "כאמור ליקוי שמיעה מושרה רעש מתגבש ומגיע לרמתו המרבית בטווח של 15 השנים הראשונות לחשיפה לרעש, בהתאם והיות וכבר בשנת 79 נמצא נזק שמיעתי דומה לזה הקיים היום ניתן לקבוע כי נכותו של מר בן עמי התגבשה כבר לפני כ-20 שנה". לאור זאת, העלתה המשיבה, לראשונה, את טענת ההתיישנות רק ביום 14.4.03 במהלך דיון קדם-המשפט, תוך שב"כ המערער הודף אותה בהדגישו כי היא הועלתה שלא ב"הזדמנות הראשונה". ביהמ"ש אפשר את תיקון כתב ההגנה ומכאן הערעור.

דיון משפטי:

כב' הנש' הש' א' גורן: