חשבתם שהלימודים שלכם הם הוצאה מוכרת - חשבו שנית
לפני כמה ימים ניתן פסק דין נוסף המהווה חוליה נוספת בשרשרת פסקי הדין, בנושא התרת הוצאות לימוד לתואר אקדמי. פסק הדין המחוזי, מפי כבוד השופט אלטוביה, עסק בעניינה של רויטל היכל ובעלה יאיר, אשר דרשו במסגרת דיווחיהם לרשויות המס את ניכוי הוצאות הלימוד לתואר שני במנע"ס שלמדה רויטל, רו"ח בהשכלתה.
שכר הלימוד שולם במלואו בידי המעביד שלה, כאשר הסכומים ששולמו גולמו במלואם. דהיינו, המעביד שילם גם את המס בגין זקיפת תשלומי שכר הלימוד, כחלק משכרה של הגברת היכל.
בית המשפט סירב לאמץ את הגישה שנקבעה בפסק הדין המחוזי בעניין בנק יהב. שם קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, כי הוצאות ללימוד אקדמי שמומנו על-ידי המעביד יותרו בניכוי. השופט קבע, כי "האופי הייחודי של לימודים אקדמאיים, כמו גם התואר עצמו, שהם בעיקרם בבחינת נכסים אישיים, לא יכול שרכישתם תותר בניכוי שוטף בלא התערבות מפורשת של המחוקק באמצעות עידוד מפורש".
בית המשפט סבר, כי קבלת תואר אקדמי, באשר הוא, לא מהווה "שמירה על הקיים", אלא רכישת "נכס אישי" או למצער, השבחתו. כיוון שכך, מדובר לדעתו ברכישת נכס אישי ולכל הפחות נכס הוני, שהוצאות רכישתו אינן ניתנות לניכוי שוטף. לחילופין, מדובר בהוצאה מעורבת. חלקה עסקית וחלקה פרטית או הונית, ומאחר שלא ניתן לכמת מהו המרכיב הפירותי, אם בכלל, הרי שאין להתיר בניכוי את ההוצאה כולה.
התוצאה היתה – ההוצאה לא הותרה בניכוי, ונפסקו כנגד המערער הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של לא פחות מ-32 אלף שקל.
בכל הכבוד הראוי, אין בידינו לקבל את תוצאת פסק הדין ואת נימוקי בית המשפט בסוגיה עקרונית זו. להלן נימוקינו: "ידע"/"רמה מקצועית" הינו נכס הון ההולך ונשחק עם הזמן. בעל מקצוע אשר ישב בחוסר מעש, ולא ידאג להתעדכן ולשמור על רמתו המקצועית "יעלה חלודה", ויתקשה לאורך זמן לשמור על משרתו מפני מתחרים פוטנציאליים. יותר מכל, יפר הוא את חובתו המוסרית-מקצועית מול קהל לקוחותיו.
כאשר הלימודים דרושים לצורך מילוי תפקידו של העובד ולשמירה על רמתו המקצועית, וכאשר לא חל שינוי במעמדו של העובד והוא ממשיך לעבוד בתפקיד דומה, הרי שמדובר בהוצאה המותרת בניכוי שוטף. לימודי התואר השני במנהל עסקים בידי רו"ח היכל (כמו גם למשל לימודי תואר שני במשפטים בידי עו"ד), לא באו לשנות את מקצועה אלא לאפשר לה להמשיך ולעבוד במקצועה תוך רענון הידע שצברה במהלך לימודיה לתואר הראשון ובכלל. בשל כך, אין מדובר ביצירת נכס הון חדש אלא בשמירה על נכס ההון הקיים המשמש בייצור הכנסה.
אין לאבחן בנסיבות העניין בין הוצאות לימודים לתואר, לבין הוצאות השתלמות מקצועית (המותרות דרך כלל בניכוי), שכן בימינו כמעט ולא מיוחסת הילה לתואר עצמו, זאת להבדיל מהידע המקצועי שמאחוריו. לדעתנו, ראוי לבחון לימודים מקצועיים בהתאם לתוכנם ולא לפי מוצרי הלוואי שלהם – תואר או תעודה. כל אלה טפלים לצד החובה לשמור על רמה מקצועית ועדכון הידע, ובהקשר זה יש לבור את המוץ מן התבן – יש לראות ב'ידע המקצועי' את העיקר ולא ב'תעודה'.
גם אם אכן מדובר בהוצאה מעורבת ולא ניתן להפריד בין המרכיב הפירותי לבין המרכיב ההוני ו/או הפרטי של ההוצאה, הרי שלאור היות המרכיב הפירותי בעל משקל מכריע בנסיבות העניין, ולאור הלכת "הטפל ההולך אחר העיקר" – מתבקשת המסקנה כי יש להתיר את כל הוצאות הלימוד בניכוי.
נחתום דברינו בציטוט הכלל הגדול בדבר שמירה על ההון הקיים, כפי שמוצג בצורה אלגורית בספרו הידוע של לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות: "יש לרוץ בכל הכח כדי להישאר באותו מקום. אם אתם רוצים להגיע לאיזשהו מקום אחר, עליכם לרוץ במהירות כפולה לכל הפחות". לעמדתנו, "ריצת" נישומים רבים אחר השכלה אקדמית בתחום עיסוקם, הגם שנעשית "בכל הכח" - אינה מובילה למחוזות חדשים אלא מותירה את הלומד "באותו מקום".
למרבה הצער, בית המשפט המחוזי לא ראה עין בעין עם גישה זו. לא נותר אלא לחכות להכרעת העניין בבית המשפט העליון.
(עמ"ה 1123/03היכל יאיר נ' פ"ש גוש דן).
* מאת: דר' אברהם אלתר, עו"ד (בתמונה) ואיתי הוכברג, עו"ד.
