מנהלי/דין הטלת ארנונה ע"י שתי רשויות בצוותא/עליון

עובדות וטענות:

המערערים 1-5 הינם תושבי מושב משמר השבעה, בעליהם של משרדים או מחסנים, בהם מחזיקים המערערים 6-10. עד לשנת 2002, חויבו המערערים לשלם ארנונה כללית למועצה האזורית עמק לוד ששיעורה עמד על 25.15 ש"ח למ"ר. ביום 27.11.01, החליטה המועצה האזורית לאשר הטלת ארנונה לשנת 2002 על בסיס תעריפי הארנונה שנקבעו לשנת 2001 בתוספת של 3.5 אחוזים, באופן שהארנונה על מבנה מגורים הועלתה לסכום של 26.03 ש"ח למ"ר. כמו-כן החליטה המועצה, להתיר לוועדים מקומיים שבתחום שיפוטה, לרבות הוועד המקומי משמר השבעה, לגבות ארנונה בסכום של 10 ש"ח למ"ר של מבנה מגורים ו-24 ש"ח למ"ר של כל מבנה אחר, וזאת, בנוסף לארנונה המוטלת ע"י המועצה עצמה. בישיבתו מיום 24.12.01, החליט הוועד המקומי משמר השבעה (להלן: הוועד המקומי) להטיל ארנונה לשנת 2002, כפי שאושר ע"י המועצה, בסכום של 10 ש"ח למ"ר של בניין המשמש למגורים ו-10 ש"ח למ"ר של מחסנים, מבנים עסקיים ומבנים שאינם למגורים. לפיכך, הסכום הכולל של ארנונה כללית שהוטלה בשנת 2002 על נכס מגורים בתחומי מושב משמר השבעה, הן ע"י המועצה האזורית והן ע"י הוועד המקומי (להלן: סכום הארנונה המצרפי), עמד על 36.03 ש"ח למ"ר. מדובר אפוא בתוספת של 10.88 ש"ח לסכום הארנונה שהוטלה עד כה, אשר משמעותה גידול בשיעור הארנונה ב-43% (להלן: השיעור המצרפי של העלאת הארנונות). עפ"י חוק הארנונה הכללית לשנת 2002 (הוראת שעה), תשס"ב-2002, הוחלו בשנת 2002 תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000, וניתן היתר לרשויות המקומיות להעלות את הארנונה לשנת 2002 ב-2.5 אחוזים בלבד בהשוואה לארנונה שהוטלה בשנת 2001. העלאה מעבר לשיעור זה חייבה אישורו של שר הפנים לגבי מבני מגורים, ואישור שרי הפנים והאוצר לגבי נכס שאינו מבנה מגורים (סעיף 9(א) לתקנות ההסדרים). הממונה על מחוז המרכז במשרד הפנים אישר למועצה את שיעור ההעלאה המבוקש על-ידה ובהתאם הוציאה האחרונה את צו המיסים לשנת המס 2002. לגבי הארנונה שהוטלה בשנה זו ע"י הוועד המקומי, לא התבקש וממילא לא ניתן אישור ע"י מי מהשרים. טענתם העיקרית של המערערים בפני בימ"ש קמא, הייתה שהטלת הארנונה בשנת 2002 עמדה בניגוד לחוק ההסדרים ותקנות ההסדרים. זאת, משום שהשיעור המצרפי של העלאת הארנונה עלה על 2.5 אחוזים, שהוא שיעור ההעלאה המרבי שהותר בתקנות ההסדרים. עוד טענו המערערים, שהוועד המקומי כלל לא היה מוסמך להטיל ארנונה. זאת, משום שחוק ההסדרים לא הסמיך ועדים מקומיים (בניגוד למועצות אזוריות) להטיל ארנונה כללית על נכסים שבתחומם. ביהמ"ש לעניינים מינהליים דחה את עתירתם ומכאן הערעור.

דיון משפטי:

כב' הש' י' עדיאל: