הסאגה במשפט אסיר לשעבר נגד ידיעות אחרונות
בית משפט המחוזי בתל אביב יפו, בהרכב של שלושה שופטים, דחה ערעור של אסיר על החלטה שלא לאסור פרסום פרטיו האישיים בתביעת לשון הרע שהגיש נגד העיתון ידיעות אחרונות בו פורסמה תמונתו מסב לשולחן בכלא מעשיהו במחיצתו של האסיר אריה דרעי. בית המשפט קובע כי בהתנגשות בין הזכות לפרטיות לבין עיקרון הפומביות נוטה הכף לטובת עיקרון הפומביות.
הרשעתו הפלילית של אדם אינה יכולה להיחשב כעניינו הפרטי, והמידע שפורסם הוא נחלת הכלל ועניינו של הציבור לדעת.
המערער ריצה במהלך שנת 2000, עונש מאסר של כ-5 חודשים, באגף התורני בכלא מעשיהו. המערער הגיש לבית משפט השלום בתל אביב יפו תביעה נגד העיתון ידיעות אחרונות שעניינה תשלום פיצוי של 750,000 ש"ח בגין לשון הרע. לטענתו, בעמודו הראשון של עיתון "ידיעות אחרונות", פורסמה תמונתו, כשהוא מסב לשולחן בחצר כלא מעשיהו, יחד עם עשרה אסירים נוספים וביניהם האסיר אריה דרעי.
התמונה צולמה על ידי צלם העיתון, כאשר האחרון הגיע לגדר הכלא ומשם קרא בשמו של דרעי, וכאשר דרעי ויתר האסירים, שישבו לידו, הפנו את ראשיהם לעבר הקול הקורא – לכדם הצלם בעדשת מצלמתו. המערער טען כי מאסרו וכליאתו הסבו לו ולרעיתו בושה רבה והם הקפידו לשמור את הפרשה בסוד כמוס מפני כל מכריהם ואכן, במשך מרבית תקופת המאסר עלה בידם להסתיר את הדבר. אולם, מאמצים אלו נגדעו עקב הפרסום בעיתון.
בד בבד עם הגשת התביעה האמורה, הוגשה על ידי המערער בקשה להטיל צו איסור פרסום שמו ופרטיו המזהים בתביעה וכן, להטיל צו איסור פרסום של התמונה נשוא התובענה, וזאת לפחות עד למתן פסק דין בתביעה. בית משפט השלום דחה את הבקשה ולפיכך הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים החליט מפי כבוד השופטת מיכל רובינשטיין לדחות את הבקשה. בית המשפט קובע כי במסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגד המערער, לא הוטל צו איסור פרסום ולא היתה כל מניעה חוקית לדווח על כל פרט מפרטיו של ההליך.
מכאן, גם הרשעתו הפלילית אינה יכולה להיחשב כעניינו הפרטי. כל עיתונאי זכאי לדווח על הרשעתו של אדם (והמערער בתוכם) ועל המאסר שנגזר עליו". בהלכה הפסוקה נקבע כי עיקרון הפומביות הוא בעל משקל רב יותר מאשר הזכות לפרטיות. עצם ההרשעה יש בה עניין לציבור. לא ניתן לקבוע שצילום אסיר השוהה בבית האסורים מהווה פגיעה בפרטיותו מעבר למתחייב משלילת חירותו.
בדומה לזכויות יסוד אחרות, הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת והיא זכות יחסית. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על זכות העבריין לפרטיות. חוק הגנת הפרטיות מבחין בין צילום אדם ברשות היחיד לבין צילום אדם ברשות הרבים. הצילום ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות. לעומת זאת, ברשות הרבים הצילום אינו אסור לכשעצמו. בית הכלא הוא בגדר רשות הרבים. לפיכך קבע בית המשפט, כי בהתנגשות בין הזכות לפרטיות לבין עיקרון הפומביות, נוטה הכף לטובת עיקרון הפומביות.
