"ניכוי קצבת זקנה מהגמול לניצולי שואה ראוי לשינו"

ועדת הערר לחוק נכי רדיפות הנאצים קבעה, כי אין לנכות מהגמול המגיע לנכי רדיפות הנאצים את קיצבת הזיקנה. הוועדה דחתה ערר של 4 עוררות, ניצולות שואה, על החלטה לנכות קצבת הזקנה מהגמול המגיע להן לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, הנחשבת כהכנסה נוספת, לצורך חישוב ההכנסה ובחינת הזכאות לתגמול, וקבעה כי זהו המצב המשפטי כיום. גם אם קצבת הזקנה משולמת לבעל, חלקה משולם עבור האשה, ולכן יש לראותה כהכנסת האשה.

יחד עם זאת, פונה הוועדה אל המחוקק בבקשה לשנות את החוק: הוועדה קובעת כי התגמול לנזקק/נצרך מבטא את מחויבות המדינה כלפי נכי רדיפות הנאצים לעת דחק וזקנה. בפועל, ניכוי קצבת הזיקנה יוצר בקרב ציבור הנכים תחושה הפוכה לחלוטין. סוגיית הסיוע לניצולי השואה היא בראש ובראשונה נושא רגשי.

תחושתם הסובייקטיבית היא, שהמדינה גוזלת מהם את כבשת הרש, כאשר ביד אחת, היא מעניקה להם קצבת זקנה – המגיעה להם בדין ולא בחסד – וביד השניה היא נוטלת מהם את אותה קיצבה, בהפחיתה אותה מהתגמול. ניכוי קצבת הזקנה הוא נושא שבאופן ברור וחד משמעי מעורר את עיקר הרוגז של העוררים, תחושת הפגיעה והעלבון, שהמדינה נוטשת אותם.

הוועדה קובעת, כי טוב יעשה המחוקק אם ישקול שינוי המצב המשפטי, שינוי שאמנם כרוך בעלות כספית, אך דומה שהרווח בצידו, בסיוע לנכים הנזקקים ובמיוחד בהפגת הכאב הרגשי ותחושת הניכור והזרות, רב אלפי מונים ולא יסולא בפז.

וכדבריה: "ראוי לנצל שעת רצון זו, לאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערב כינון ממשלה חדשה, שחורטת על דיגלה את הנושא החברתי והסיוע לקשישים, ממשלה בה יו"ר מצעד החיים יכהן כשר, כדי לחרוג ממנהגנו ולהפנות לצורך להביא לשינוי חקיקה, כדי שקצבת זיקנה לא תחשב כהכנסה נוספת לצורף חישוב התגמול לנזקק/נצרך."

בתום הדיונים נקבע, כי באופן חריג, תעביר המזכירות עותק ההחלטה לח"כ אברהם הירשזון, שפועל באופן עקבי לרווחת ניצולי השואה.