משמורת משותפת – להשאר הורים גם אחרי גירושין

רגע לאחר שהנישואין התתפרקו או לעיתים, רגע לפני כן, מבינים הורים רבים כי איבדו למעשה את הקשר ההדוק הכה חשוב עם ילדם. ישנה דרך לשמור על הקשר היומיומי הזה. קוראים לזה משמורת משותפת.

משמורת משותפת הינה הסדר ייחודי המחלק בין שני ההורים במשותף את גידולם של ילדיהם והטיפול בהם. יתרונותיו הבולטים של הסדר זה נעוצים בלקיחת אחריות שווה ומשותפת של שני ההורים על ילדיהם ובשמירה על קשר רציף ומשמעותי בין שני ההורים לילדיהם, להבדיל ממצב בו ההורה הלא משמורן זכאי ל"הסדרי ביקור" בלבד.

לעומת זאת, להסדר זה חסרון מרכזי והוא אילוץ הקטינים לנדוד בין שני בתים. בהיעדר "בית עיקרי" עלולה להפגע תחושת היציבות והוודאות של הקטינים.

בחוק הישראלי, לא קיים מקור משפטי לגבי משמורת משותפת, אך בפועל, בתי המשפט מכירים במוסד זה ומאשרים הסדרים כאלו כאשר מוכח כי הם משרתים את טובת הקטינים. לצורך כך, נדרש להוכיח קיומם של מספר תנאים כגון: תקשורת חיובית בין ההורים, שיתוף פעולה מירבי בין ההורים, כיבוד ההורות של ההורה האחר ומגורים סמוכים של ההורים. כמו כן, נלקח בחשבון רצון הקטינים בהתאם לגילם ולבגרותם. בגילאים רכים מאד, ייטה בית המשפט לא להכיר במשמורת משותפת.

בעת קביעת המשמורת בקטינים, מצויים רוב ההורים במצב של סכסוך ומתיחות בעקבות הפירוד ביניהם. לפיכך, ונוכח הצורך המהותי בשיתוף פעולה בין ההורים, בתי משפט אינם נוטים לקבוע הסדר של משמורת משותפת ללא הסדר מוסכם בין ההורים. גם במקרה האחרון רשאי בית המשפט לבחון האם ההסדר המוסכם משרת את טובת הקטינים ובמידה שאין הדבר כך, לפסול את ההסדר.

בעת הכרעה בסוגיית המשמורת, בית המשפט מייחס חשיבות רבה להמלצות פקיד/ת סעד מטעם רשויות הרווחה אשר ממונה על ידו כדבר שבשגרה ובמקרים של מחלוקת משמעותית יותר, ממנה בית המשפט מומחה (פסיכולוג או פסיכיאטר) למתן חוות דעת בעניין המשמורת והסדרי הראיה. מדובר בהמלצות בלבד ובית המשפט רשאי לסטות מהן על פי שיקול דעתו. אך בכל מקרה, במצבים בהם ההורים הגיעו למאבק משפטי חריף – בדרך כלל נסתם הגולל על אפשרות של משמורת משותפת.

הסדר משמורת משותפת יכול לשמש, עקב הסדר הראיה הנרחב הנלווה לה, בסיס להפחתה מסויימת של דמי המזונות המשתלמים על ידי האב, אך בכל מקרה, קיימים הוצאות וצרכים קבועים אשר אינם משתנים עקב הסדר זה ולרבות הצורך לקיים משק בית ולשלם עבור הוצאות החזקתו וכן תשלום עבור הוצאות רבות נוספות כגון ביגוד והנעלה, חינוך ועוד.

עוד תכניות

משמורת משותפת מחזקת את זכות שני ההורים לשיתוף בכל ההחלטות הנוגעות לקטין. אולם, יש לזכור כי בין אם נקבעת משמורת משותפת ובין אם לאו, שני ההורים הינם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם (להבדיל ממשמורנים) וזכותם לקחת חלק בקבלת החלטות עקרוניות הנוגעות לקטינים לרבות חינוכם, בריאותם הגופנית והנפשית, מקום מגוריהם וכיוצב'.

יצויין, כי גם במקרים בהם לא ניתנת משמורת משותפת באופן רשמי, ניתן לקבוע הסדרי ראיה נרחבים הכוללים לינה באמצע השבוע ובסופי השבוע וכן מחצית חגים וחופשות, כך שבפועל הילדים שוהים במחיצתו של ההורה שאינו משמורן כמעט מחצית מן הזמן. אולם, במשמורת המשותפת שני ההורים נושאים בזכויות וחובות שווים לגבי הטיפול בילדים.

*באמור לעיל אין כדי להוות יעוץ משפטי

*הכותבת היא עו"ד אורית זילברמן ממשרד עו"ד נאוה פרס המתמחה בדיני משפחה: [email protected]

*המאמר מוגש באדיבות "לומדין – ידע משפטי לכולם", מוסד ייחודי המקנה ידע משפטי ללא משפטנים. לפרטים: 1800-366116 או www.lomdin.co.il.