הזווית של אזולאי: על הסיבה ששוק המניות "לא מתפרק"

תודו שאתם מופתעים. טוב, לפחות קצת מופתעים. אתם מופתעים מפני שאם הייתי כותב לפני כחודשיים על ההתדרדרות הצפויה במצב הביטחוני ומצייר את התרחיש שמתחולל כעת לנגד עינינו, אשר בקלות יכול לשמש חומר טוב למהדורה הבאה של "מצעד האיוולת", קרוב לוודאי שהייתם אומרים שזה יגרום לשינוי מגמה בשוק. שינוי שיתבטא בירידות חדות וממושכות.

אז נכון שהשוק חווה כמה ימים קשים שניתן לפרשם כתגובה אמוציונאלית - אינסטינקטיבית, אבל בשבוע האחרון, החזיר השוק חלק גדול מהירידות. אז איך קורה שבסופו של יום השוק נשאר במקומו, לאחר שבמשך כל כך הרבה שנים הורגלנו לירידות חדות, כל אימת שהתערער המצב הביטחוני?

וכל זה עוד לפני שהזכרנו את הדולר שמתנהג כאילו נחתם הסכם חילופי שגרירים עם אירן.

התשובה להתנהגות ה"מוזרה" של השוק נעוצה כמובן ברקע הכלכלי שמלווה כעת את המצב הביטחוני. אם נשווה אותו לתקופות משבר דומות, שנת 2002 למשל, נגלה שבאותה תקופה לא נמצא שום גורם חיובי שהיה מסוגל לאזן את המצב הביטחוני המתדרדר.

ההרעה הביטחונית אינה מבטחת כמובן מפני עלייה ברמת התנודתיות, אך אם זהו המחיר אותו נדרשים המשקיעים לשלם בגין אירוע נקודתי, אז מוטב שתהיה זו עלייה בתנודתיות ולא שינוי מגמה. מי שנפשו עדיין לא רגועה, יתכן וימצא את המזור בשווקי האג"ח ושער הדולר.

אם התנודות במניות מושפעות מאלמנטים פסיכולוגיים, הרי ששוקי האג"ח ושער החליפין מבטאים באופן הנאמן ביותר את ההשפעה האמיתית שיש לכל גורם ולא משנה אם הוא פוליטי/מדיני/סביבתי וכו' על המשק. עקומי התשואה נשארו במקומם (הצמוד הארוך כבר נסחר מתחת ל-4%) ומבטאים את אמונם של המשקיעים במדיניות הכלכלית של הממשלה, השקל התחזק לרמות שלא נראו מזה כשנתיים, מה שמחזק את ההשערה שהזרים רואים גם הם באירועים הביטחוניים כאירועים מקומיים ולא מעבר לכך.

אין כאן שום אניגמה. מי שעדיין לא מבין "איך זה שהשוק לא מתפרק?", שיעיף מבט בסקירה על מצב המשק והתחזית לקראת תקציב 2007 אותה פרסם השבוע האוצר. כמו אותו תלמיד מצטיין שכולם מקנטרים אותו, בכך שהתעודה שלו "משעממת", כך נראית גם הסקירה הזו.

למרות שחלק מהעיתונות העדיף להתמקד בתחזית האוצר לירידה בשיעורי הצמיחה ל-4.1% (התרגלו לטוב, הא?!), הרי שבחינה של כל הפרמטרים האחרים שמרכיבים את התחזית מראה שהאוצר ממשיך לדבוק במדיניות בה החל לפני כשלוש שנים.

מעבר למדיניות המוכרת של שמירה על מסגרת תקציבית והקטנת הצריכה הציבורית, האוצר צופה את המשך הגידול בהיקף הצריכה הפרטית, גידול בכוח העבודה, חזרה לתחום יעד האינפלציה ואולי החשוב מכל, המשך גידול בהשקעות במשק שלראשונה מזה שנים רבות אמור לכלול גם שינוי חיובי בהשקעה בבנייה.

הגידול בהשקעות מתאפשר לאור הירידה בריבית הריאלית, ולמרות שזו עלתה בחודשים האחרונים, היא עדיין נמוכה בהרבה משיעורי הריבית הריאלית שהמשק היה מורגל בהם בשנים הקודמות. העלייה בהיקף ההשקעות היא אבן יסוד בבנייה של יסודות מוצקים למשק המקומי. היא מגדילה את מידת מעורבותו של הסקטור הפרטי בפעילות המשקית, מאפשרת צמיחה בת קיימא ומאפשרת ירידה מתמשכת ברמת האבטלה.

כל האמור לעיל מאפשר לאוצר לפרסם תחזית עד לשנת 2012 שצופה שיעורי צמיחה ממוצעים של כ-4%, אינפלציה של כ-2.2% ושיעורי אבטלה שיירדו עד לרמה של כ-7%.

כל עוד הממשלה תמשיך להציג לנו "תעודה משעממת" כזו מידי שנה, השוק יהיה סלחני יחסית לאירועים אקס-כלכליים (במידה והם אכן יהיו אירועים נקודתיים). הסלחנות תתפוגג באותו רגע שמטען עודף של ביטחון עצמי יגרום ל"תלמידים המצטיינים" לחשוב שהציונים הטובים יגיעו גם מבלי שיצטרכו לשנן את החומר היטב.

*מאת: עידן אזולאי - בית ההשקעות אפסילון.