אנטי הומניטרי: הדרך הכואבת לאשרת חזרה לארץ
פלורנס קקו, נתינת חוף השנהב, נכנסה לישראל בשנת 1997. בישראל, נולדו לה ולבעלה, נתין גאנה, שלושה ילדים. במהלך שנת 2002 נפרדו בני הזוג. האב חזר לגאנה עם הילדים, ואילו קקו נשארה בארץ. בשנת 2004 קיבלה קקו מעמד של "פליט זמני" המוכר על ידי האו"ם ומדינת ישראל.
מעמד הפליטות שניתן לה נגזר מהיותה נתינת "מדינת משבר" שהאו"ם התרשם כי באופן זמני, אינה בטוחה דייה לאזרחיה. מעמד זה שונה ממעמדו של "פליט מוכר" שהינו מי שהוכח כי לגביו באופן אישי, קיימת סכנת רדיפה בארצו. פליט מסוג זה זכאי לזכויות שונות כגון: מספר תעודות זהות, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי וכיו"ב, מעמדו נבחן מידי תקופה. גם לגבי פליט מוכר, אשרה של אינטר-ויזה ניתנת רק במקרים הומניטאריים חריגים ביותר הנבחנים לגופו של עניין ובהתחשב בנסיבות כל מקרה.
בחודש ספטמבר 2005, קיבלה קקו ידיעה אודות היעלמותו של אבי ילדיה, לאחר שיצא מביתו ללא שוב. הילדים, בני 7-4, נותרו ללא השגחה הורית. לפיכך, נדרשה קקו לדאוג להם לסידור במהירות האפשרית.
היא פנתה למשרד הפנים והגישה בקשה לקבלת "אינטר ויזה" - אשרת כניסה לישראל לאחר שתצא מהארץ. כעבור חודש ימים הודע לה כי "הבקשה לאשרת כניסה לא אושרה". מכאן עתירתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בתגובתו, ביקש משרד הפנים לאבחן את הטיפול בעניינו של "פליט מוכר" מעניינו של "פליט זמני". טענתו היא כי אם לפליטים מוכרים אין מוענקת אשרת אינטר-ויזה אלא במקרים הומאניטאריים חריגים ביותר, על אחת כמה וכמה עת עסקינן בפליט זמני. כב' השופטת אסתר קובו מבית המשפט המחוזי בתל אביב לא קיבלה עמדה זו. היא קבעה כי אין מקום לאבחנה האמורה. חריגים הומאניטאריים אינם "תלויי סוג הפליטות", אלא הם באשר הם. ההגינות האנושית וזכותו של אדם לכבוד דורשים כי לא נבחין אלה מאלה. העותרת אינה מבקשת לצאת את הארץ להנאתה או לרווחתה, כורח המציאות הוא שמחיבה לעשות כן. על רקע זה, משמעות הסירוב כמוה כהפיכתה של העותרת לאסיר בישראל בעל כורחה. שכן, אם תצא לא תוכל לשוב.
השופטת קובעת, כי לפנינו מקרה הומאניטארי חריג באשר ילדיהם של בני הזוג, שלבכור מביניהם טרם מלאו שמונה שנים, נותרו, כך נטען, ללא השגחה. נראה כי אין צורך להסביר את שכל הורה היה מבקש לעשות בנסיבות אלו - לעזור לילדיו ולמצוא להם סידור הולם, שלא לומר להעניק להם תמיכה רגשית ונפשית לאחר שאביהם נעלם. אם השכילה מדינת ישראל להושיט יד לאנשים במצבה של קקון, אין היא יכולה למנוע באופן גורף, יציאתם וכניסתם לאחר מכן לצורך מקרה חרום כמתואר.
מאידך, קובעת השופטת כי עמדתם של המשיבים מובנת היא. לפנינו עותרת אשר כפתה על המדינה נוכחותה; נכנסה לישראל באשרת תייר, הקימה משפחה ובמשך שבע שנים שהתה בישראל באופן לא חוקי, עד שקיבלה אשרה של פליט זמני בשלהי 2004, המתחדשת באופן אוטומאטי רק משום שמדינת חוף השנהב טרם הוכרזה כולה כבטוחה.
בנסיבות העניין נקבע, הפתרון הראוי הינו זה אשר ישקף את האינטרסים של שני הצדדים. קרי, העותרת תוכל לקבל אשרת אינטר-ויזה בכפוף לכך כי תוכיח, עובר יציאתה מישראל, כי מוצאה מאזור בחוף השנהב שטרם הוכרז כבטוח. לצורך קבלת אינטר-ויזה בלבד, ההתייחסות אל העותרת תהא כאל נתין זר חדש הפונה לקבלת הגנה.
עוד מוסיפה השופטת ומציינת כי בעתירה זו, עולה פעם נוספת, הצורך לעגן את זכויותיהם של פליטים זמנים ממדינות משבר. ראוי ורצוי כי העוסקים במלאכה יגבשו עמדתם ויוציאו הנחיות מסודרות באופן שהטיפול בקבוצה זו יקנה להם, לכל הפחות, זכויות סוציאליות בסיסיות.
