עסקי הנדל"ן: גם זיכרון דברים עילג מחייב

עמוס מימון הינו יהלומן, חבר בבורסת היהלומים ברמת גן. הוא נפגש עם אברהם יעקב לצורך רכישת מגרש שבבעלותו של יעקב. השניים סיכמו בניהם, כי המחיר יהיה 290,000 דולר לדונם. הפגישה הסתיימה בלחיצת יד, כדרכם של יהלומנים.

למחרת, נפגשו הצדדים בשנית וחתמו על זיכרון דברים שנוסח, בצורה עילגת, על ידי מימון. בזיכרון הדברים צוינו המגרש נשוא העסקה, המחיר לדונם כפי שסוכם כאמור, כי המוכר יקבל 75,000 דולר בשקלים עבור העסקה ואת ההפרש במהלך החוזה, וכי "מי שמפר מפסיד סך 100,000 דולר". פרטים מהותיים כגון מועדי התשלום, מועד העברת הבעלות, על מי יחולו תשלומי המס וכו', לא צויינו.

לאחר שנחתם זיכרון הדברים, פנה מימון ליעקב על מנת לעגן את ההסכם בחוזה מכר, אז ציין בפניו יעקב, כי הוא עומד להתגרש וחושש שמא אשתו "תשים ידה" על התמורה שתתקבל ממכירת החלקה. לכן ביקש לבטל את העסקה.

מימון דרש לקיים את ההסכם, רשם הערת אזהרה בטאבו והגיש תביעה לבית המשפט לאכיפת ההסכם.

בית המשפט קבע, כי העובדה שעתיד היה להיחתם חוזה בין הצדדים לא מספיקה על מנת לקבוע כי זיכרון הדברים נעדר תוקף משפטי מחייב. המוכר לא יכול לומר מצד אחד, כי "לא היה כל סיכום", ומצד שני לשלשל לכיסו 75,000$, כ"דמי רצינות", אפילו לגבי דמי רצינות המדובר בסכום נכבד להצהרת רצינות. כמו כן, ניתן להניח כי אם הוא "גובה" דמי רצינות הרי שהוא בעצמו רציני.

עוד נקבע, כי אין חולק כי זיכרון הדברים נוסח בצורה קלוקלת ועילגת ומי שניסח את זיכרון הדברים היה מימון. עם זאת, נקבע כי "אין זה המקום לפרשו בשל כך לרעת המנסח. יש לזכור כי מדובר ביהלומן שלא מתמצא בעולם המשפט, ולא יודע את המשמעות שיש למילה הכתובה. ידוע לכל כי ב"עולם היהלומים" עסקאות נחתמות בלחיצת יד, גדולות ומשמעותיות ככל שיהיו. אך לא כך בעולם המשפט".

לפיכך נקבע, כי בין מימון ליעקב נכרת הסכם מחייב והפרטים החסרים יושלמו בהתאם לכוונת הצדדים כפי שפורשה על ידי בית המשפט.