שוטפי מכוניות יפצו על נזק לרכב במהלך השטיפה

קרן צהלה נהגה באופן קבוע, לשטוף את מכוניתה בעסק לשטיפת מכוניות שבבעלות הנתבע. ביום האירוע נשוא התביעה, נטל הנתבע את רכבה של קרן לשם רחיצתו. משהסתיימה מלאכת הרחיצה ,הורה הנתבע לעובדו כי ינהג ברכב לשם העברתו. במהלך נסיעה זו פגע העובד ברכב אחר וגרם למכוניתה של קרן נזק.

מסתבר, כי גילו של העובד של הנתבע שנהג ברכב, היה 28 בעת התאונה, ומכיוון שהביטוח של קרן החריג את הכיסוי על נהיגה של נהגים עד גיל 30, דחתה חברת הביטוח את התביעה לכיסוי הנזקים. הנתבע טען כי בטרם נטל מהתובעת את הרכב, הוא שאל אותה אם רכבה מכוסה בביטוח נאות והיא השיבה בחיוב ומשום כך, סירב לפצות את התובעת על נזקה.

בית המשפט קבע, כי אין הנתבע יכול להסתתר מאחרי תשובתה של התובעת, אף אם היתה תשובה זו שגויה ואיננה משקפת את האמת העובדתית. אף לו היתה התובעת מבוטחת כנגד התנהגותם הרשלנית של נהגים צעירים, עדיין היתה רשאית להפנות את תביעתה כנגד המזיק ומעבידו.

סביר להניח כי עסקו של הנתבע עצמו מכוסה בביטוח צד שלישי ונהיגתו הרשלנית של העובד הינה אירוע ביטוחי המכוסה על פיו. על כן, נדחתה טענת הנתבע כאילו תשובתה של התובעת לשאלתו, והסתמכותו על תשובה זו, שומטים את השטיח תחת תביעתה. לא כך הוא. ואף אם היה נודע לו דבר ההחרגה הביטוחית, אין לקבל טענתו, כי היה נמנע כליל מליטול את המכונית של התובעת לשם רחיצתה. סביר יותר, כי במקרה כזה היה הנתבע נזהר כי במהלך הרחיצה ינהגו ברכב הוא עצמו או מי מעובדיו המבוגרים יותר.

עוד קבע בית המשפט - שהאחריות לנזק היא על הנתבע, בעל העסק, בתור מעסיקו של מי שנהג ברכב וגרם בפועל לתאונה וזאת מכוח הוראות פקודת הנזיקין, הקובעות את אחריותו של מעביד למעשי עובדו.

לפיכך חויב הנתבע לפצות את התובעת בסך 15,158 שקל על נזקיה.