הזווית של אזולאי: כתבים זבי חוטם ומגישות "חברתיות"
זמן קצר לאחר שפרסם נתניהו את תוכניתו הכלכלית, בהיותו שר האוצר, פורסמו נתוני אבטלה שהיו באותה תקופה לא מחמיאים במיוחד לממשלה (הרי בשביל זה יזמו את התוכנית הכלכלית).
העיתונות הכלכלית לא היססה והתנפלה על הנתונים כמוצאת שלל רב. כתבים כלכליים זבי חוטם מתחנות רדיו צבאיות, לצד מגישות "חברתיות" (חברתי – כינוי לאנשים נחמדים שלא מבינים כלום בכלכלה אבל מאוד משתדלים לדבר בשמם של אנשים נחמדים לא פחות), דיווחו מייד על כישלונה של התוכנית הכלכלית ועל כך שספק אם הציבור ייהנה מפירותיה אי פעם.
למה נזכרתי דווקא היום בדיווח על "כישלונה" של תוכנית נתניהו? מפני שהעיתונות הכלכלית וגם הלא – כלכלית מתנהגת לעיתים קרובות מידי ככזו שתעוט על כל סיפור, תנפח אותו למימדים לא רציונליים, תסיק מסקנות (או יותר נכון, תשפוט) לחומרה, ואם בסופו של יום גם אם יתברר כי הסיפור אינו מבוסס, היא פשוט תניח לו להתפוגג מעצמו מבלי להתנצל.
כך גם עם סיפור הרמטכ"ל. עוד לא נודעו כל הפרטים וכבר כל נושא עט מרגיש עצמו פרשן פוליטי/מדיני/צבאי/משפטי שחובה עליו לחוות דעה.
אפרופו סיפור הרמטכ"ל, בשעות האחרונות (בוקר יום ה') מתברר כי זה האחרון ביקש שישיגו לו את סניף הבנק שלו כבר משעות הבוקר המוקדמות, כך שקצת קשה לטעון, כי מה שהטריד את מנוחתו בזמן הצהרים סוער היה תיק המניות שלו.
דרך אגב, אם הסניף הזה חזר לרמטכ"ל אחרי ארבע שעות, כמה זמן לוקח להם לחזור ללקוח רגיל?
וזה עוד לא הכל.
עוד לא הסתיימה המלחמה, וכבר החלו אמצעי התקשורת להציף אותנו בעצות לגבי מימון המלחמה. אחד מציע להטיל מס על תושבי המרכז והדרום (תושבי שדרות חייבים או פטורים?), השנייה מציעה לוותר על הרכב הצמוד (נו אז מה אם בעלי הרכב הצמוד הם גם אלו שבד"כ נושאים על גבם את מרבית נטל המס?) והאחר חושב שאי אפשר לקצץ בתקציבו של משרד הביטחון.
אף אחד מהמציעים לא נוטל על עצמו להציע הצעה מפורטת ומסודרת למימון המלחמה, אף אחד לא מסביר את ההשלכות של הגדלת המיסוי. הכל נישא על גבו של הפופוליזם הזול. כולם רוצים להראות בסדר עם החלשים, והדרך הכי קלה לעשות זאת, היא לפגוע ב"אגואיסטים"/"המניאקים האלה"/"הנצלנים האלה" שהמס השולי שלהם אינו שולי בכלל. אבל בינינו, מי המשוגע שיתנגד לעזור לחלשים?
הכל צריך לקרות מהר, מהר, אין זמן לכלום ואוי ואבוי אם התוצאות מבוששות להגיע.
זו גם הסיבה שהרבה אנשים מפסידים את כספם בבורסה. המושג "טווח ארוך" קיים רק בתיאוריה. אם המניה שרכש מאן דהו בבוקר לא מראה סימני עוצמה בצהריים, הוא כבר מוכר.
המשקיע המקומי הטיפוסי רוצה רווחים ועכשיו. ואם רכש המשקיע קרן או מניה שכשלה בנקודת זמן מסויימת, תסמכו על העיתונות שזו כבר תמרח את המנהל האחראי בזפת ונוצות ותטייל עימו ברחבי העיר.
למרות הסביבה והאזור שבו אנו חיים, אולי מוטב היה אם כל צעד היה נעשה עם קצת יותר מחשבה והתחשבות. מי שנתפס בקלקלתו ראוי שבושתו תתפרסם בכל מקום אפשרי. אבל על נושאי העט והמיקרופון מוטלת לא רק האחריות לדווח את האמת, אלא גם החובה לדווח את כולה.
מאת: עידן אזולאי - בית ההשקעות אפסילון.
