נדחה ערעור על גזר דין למוהל ד"ר מנחם צ'צ'קס
לפי הנטען בכתב האישום, ד"ר מנחם צ'צ'קס, שהינו רופא ומוהל במקצועו, העלים הכנסותיו בכוונה להתחמק מתשלום מס, בין השנים 2001-1997. היקף ההעלמות מוערך בכחצי מיליון שקל.
על-מנת להעלים הכנסותיו, פעל צ'צ'קס בדרכים הבאות: הוא לא רשם את מלוא ההכנסה שהתקבלה בעסק עבור ביצוע ברית מילה; רשם רישום חלקי של ההכנסה שנתקבלה בעסק, כך שרשם סכום נמוך יותר בהעתק החשבונית מהסכום שרשם בחשבונית המקור, דהיינו, מסכום ההכנסה ששולמה בפועל; וכן השמיט תקבולים מעסקו וזאת על-ידי הוצאת חשבונית אחת "משותפת" לשתי משפחות שונות.
בית-משפט השלום בפתח-תקווה הרשיע אותו, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובמאי 2005 גזר עליו עונש מאסר של שנת מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 70 אלף שקל.
בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו, לאחר ששקל את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות, אל מול העובדה, כי מדובר בביצוע שיטתי, מתוכנן, מתוחכם ולאורך זמן רב, של למעלה מ- 300 עבירות מס חמורות, אשר קיים קושי רב באיתורן. בית-המשפט שם דגש על הצורך במדיניות ענישה מרתיעה במיוחד בעבירות מס, הכוללת גם מאסר בפועל וקבע, כי העונש שהוטל על המבקש לא חורג מרמת הענישה המקובלת.
צ'צקס הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון כנגד חומרת העונש. טענתו המרכזית היתה, כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. בנוסף, טען בא-כוחו, כי בעת גזירת-הדין לא התחשב בית-המשפט באופן מספק בנסיבותיו האישיות, בהודאתו, בהסרת המחדל, בהיקפן הנמוך של העלמות המס ביחס לסך הכנסותיו ובפגיעת ההליך הפלילי בשמו הטוב ובפרנסתו.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי".
עוד קבע בית המשפט, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העבירות אותן ביצע המבקש הינן עבירות כלכליות חמורות, אשר בוצעו לאורך תקופה ארוכה של 5 שנים, בשיטתיות ומתוך תאוות בצע. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות מסוג זה, הינה מדיניות ענישה מרתיעה במיוחד אשר משקפת את החומרה הרבה שמייחס בית-המשפט לעבירות מסוג זה.
טענתו של בא-כוח המבקש בדבר שמו הטוב של המבקש שנפגע בשל העמדתו לדין, טוב היה לולא נטענה היות ועל הפגיעה האפשרית במוניטין שרכש ובשמו הטוב היה עליו לתת את הדעת לפני ביצוע העבירות. בנוסף, טענתו לגבי המשקל הנמוך כביכול, שניתן לנסיבותיו האישיות של המבקש בעת גזירת העונש, אף היא דינה להדחות היות והלכה היא, כי בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
